ציפורניים משוגעות: ספירלה

אני אוהבת לנסות טכניקות חדשות של נייל ארט, או שבעצם במקרה הזה אפשר להגיד שזה יותר אביזר מאשר טכניקה.
ובקיצור... השתמשתי בפעם הראשונה במדבקות שבלונה, והיה לי כיף ומגניב :)

נייל-ארט ורוד וכמה תובנות קיטשיות

זה לא סוד שאני נהנית להתמרמר תמיד ובכל מצב. בעיניי זה כבר הפך להיות סוג של בדיחה, פעם אפילו החלפתי את תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק לתמונה של משה אופניק כי זה הצחיק אותי.
מאחר ואני אדם של קיצוניות, לצד המרמור אני גם אוהבת להיות בחורה קיטשית עד מאוד. אני בוכה בסרטים עצובים [וגם תוך כדי קריאה] אני אוהבת דברים ורודים וילדותיים וגם דברים פרוותיים וחמודים ולא חוסכת מהיקום צווחות של "יוווווו איזה חמוד!".
הקיצוניות הזו מייצרת סטטוסים זועמים בפייסבוק לצד סטטוסיים רגשניים, אופטימיים, סוחטי דמעות ומלאי תובנות בשנקל. הפוסט הזה נוצר בהשראת שני הקצוות האלה, וכמה צפוי, ציוותתי אותו עם מניקור ממש ממש ורוד.

תחילתו של משבר המרמור הנוכחי סבב סביב תהליך מעצבן של חיפוש עבודה. כרגע אני עובדת בקלדנות בתור פרילאנסרית, אבל בהיקף מאוד מצומצם. מאחר וסיימתי את כל המבחנים ויש לי זמן עד תחילת שנה ב' ניסיתי למצוא משהו זמני רק כדי לסגור קצת חורים בבנק. מירקתי את קורות החיים שלי, שלחתי וקיוויתי לטוב.
ואז נזכרתי עד כמה שוק העבודה הישראלי יכול להיות משפיל, בעיקר כלפי אנשים כמוני שאין להם יותר מדי ברירות. אחד מהמעסיקים הפוטנציאליים הציע משרה שהתאימה לי מבחינת ההיקף והמשכורת, אבל גרם לי לרדוף אחריו במשך שלושה-ארבעה ימים בניסיון שווא לקבל עוד פרטים ולהבין מתי אני מתחילה לעבוד, אם בכלל. במצב רגיל לא הייתי טורחת, אבל המצב לא רגיל ואני מחלתי על כבודי ורדפתי. מעסיקה פטנציאלית אחרת הציעה לי לעבוד כדיילת קידום מכירות בפרויקט קצר של פחות מ-30 שעות. השכר מתאים, המשרה קרובה לבית, מה רע? שום דבר. רק שהחברה דורשת ממני לעמוד בקוד לבוש קפדני, ומצפה שאני ארכוש את הפריטים מכספי. בחישוב מהיר אני ארוויח כ-600 ש"ח ואוציא לפחות 200 על פריטי לבוש שלא ישמשו אותי יותר.
חברים טובים וקרובי משפחה ששמעו את הסיפורים האלה עזרו לי להבין שאני סתם דופקת את הראש בקיר, אומנם אני צריכה עבודה אבל יש גבול לכל דבר, ולא מגיע לי לקבל כזה יחס. תוך כדי השיחות גם הועלו כל מיני רעיונות פרקטיים שאני עדיין בודקת. אז אומנם עברתי כמה ימים של מתח, עצבים ותסכול, אבל בסופם זכיתי לגלות שוב כמה תמיכה יש לי מהאנשים שסובבים אותי.

ואם אני כבר בשוונג קיטשי... אתמול בלילה קיבלתי את הציונים של המבחן האחרון שעשיתי, ועכשיו אני יכולה להגיד באופן סופי ורשמי- שנה א' מאחוריי. זה ממש לא סוד שזו הייתה שנה מאוד קשה מבחינתי ואני עדיין מעכלת את כל מה שעברתי. אבל במבט לאחור אני מבינה שזו גם הייתה שנה טובה מאוד בשבילי, בחרתי במסלול אקדמי שמתאים לי וגורם לי לאושר. זכיתי להכיר אנשים מדהימים, ובעיקר זכיתי לקבל המון המון תמיכה. אני אנצל את ההזדמנות כדי להגיד תודה ענקית לכל האנשים שהיו כאן בשבילי לאורך השנה הזו, ועבדו קשה מאוד כדי לעודד אותי, לגרום לי להאמין בעצמי ולשרוד את שנה א'. זה פשוט לא היה אותו דבר בלעדיכן [וגם בלעדיכם, למרות שאתם כנראה לא קוראים כאן].

אם הצלחתן לא לחטוף הרעלת סוכר ושרדתן עד כאן, תרשו לי לקנח במניקור ורוד וקיטשי במיוחד [בסוף הפוסט מחכות לכן עמדות לחלוקת אינסולין, אל דאגה].
כבר ראיתן כאן מניקור עם חותמות, אבל רק בימים האחרונים התחלתי להשתמש בחותמות שמיועדות לכל שטח הציפורן. הרבה זמן שאני מפנטזת על סט חותמות של באנדל מאנסטר, אבל בתור התחלה החלטתי לעשות ניסיון קטן ולהזמין חותמות דווקא מבורן פריטי. אני עדיין לומדת לעבוד עם דוגמאות שמיועדות לכל הציפורן, אבל המניקור הזה יצא כ"כ מגניב שלא יכולתי להתאפק, ואני מראה לכן אותו למרות שהוא לא מושלם.
כבסיס השתמשתי ב-cupcake של אורלי, הגוון ורוד מתקתק והמריחה מזעזעת. לאחר שהלק התייבש לחלוטין החתמתי דוגמא מפלטה מס' m73 של בורן פריטי. בחרתי להחתים עם לק מס' 348 של וואו שהתברר בתור לק מעולה לחותמות [רק חבל שההסרה שלו מזעזעת]. לסיום מרחתי את המייבש של פושה בשביל ייבוש מהיר, גימור מבריק ועמידות.
* הלקים של וואו ושל אורלי לא נוסו על בעלי חיים.
תודה רבה לפיצ'ה ולפינת הלק היומית לגלוסיות על התמיכה הנפשית ;)

ואם עדיין לא חתמתן על כרטיס אדי, איך תשלחו לי תמונות עם הציפורניים הההורסות שלכן??

לקים של קיץ- kiko ו-opi

אני מניחה שלפחות חלק מהקוראות שלי אוהבות את הקיץ, ולכן אני אתנהג כאילו אני נהנית מהלחות, הסיכון המוגבר לסרטן העור, ניחוחות נפלאים באוטובוס וילדים וונדליסטים שמתרוצצים בכל פינה.

מבחינתי יש לקיץ שני יתרונות בלבד- הלבוש הקיצי שעושה לי טוב בלב והאפשרות להתלונן על קשת רחבה יותר של דברים. מאחר ואני מנסה להיות אדם אופטימי ונעים יותר לסביבה, החלטתי שאם אני כבר בגיהנום לפחות שיהיה לי משהו משמח להסתכל עליו. בדרך כלל אני לא מתאימה את הלק לעונות השנה, לפעמים אפילו להיפך. לא נדיר לראות אותי עם ורוד עז באמצע החורף, או עם סגול כהה דווקא באמצע אוגוסט. אבל יש איזו תפיסה שצבעוני בא טוב דווקא בקיץ, ואני אזרום עם הקונספט הזה הפעם [כאילו שאני צריכה סיבה מיוחדת בשביל לק וורוד].
*אל תשכחו להירשם להגרלת הקיץ המגניבה

KIKO- Sugar Mat -640 Poppy Red

המחיר: 4.9 יורו

את קיקו הכרתי לפני כמה שנים בטיול לרומא. הסתובבתי עם אחותי, תרות אחר חנויות שוות לשופינג כשנתקלנו באחת החנויות של הרשת. פעם ראשונה שנתקלנו במותג הזה, וגילינו חנות יפה מלאה מוצרי איפור דיי זולים. בגלל שהמחיר היה קצת מחשיד קנינו רק כמה פריטים כדי לנסות, לי בעיקר קרץ סטנד הלקים המטורף שלהם. מהאיפור שלהם פחות התלהבתי, אבל הלקים עשו לי את זה לגמרי. לפני כמה שבועות ההורים שלי טסו לחו"ל ואני ציידתי אותם ברשימת קניות מסודרת ומאורגנת. אומנם חלק מהפריטים אכזבו בגדול, אבל הלק הזה עשה לי טוב בלב.

sugar mat היא כנראה התשובה הזולה ל-liquid sand של OPI. זו סדרה שמכילה לקים בגימור מאט, מחוספס אבל בכל זאת יש להם אפקט גליטרי.

Poppy Red הוא משהו בין כתום לזהב, את הברק המוזהב אפשר לראות בעיקר בשמש ישירה. לא כל כך הצלחתי לתפוס אותו בתמונות, אבל תאמינו לי- הוא קיים.

המברשת רחבה יחסית [ככה זה בכל הלקים של המותג למיטב ידיעתי], הפורמולה טובה, לא דלילה מדי ולא סמיכה מדי והמריחה נוחה מאוד. אני חושבת שאפשר להסתפר רק בשכבה אחת, אבל אני הלכתי על שתיים בשביל אטימות מלאה.

לא השתמשתי במייבש כדי לא לקלקל את הגימור המחוספס, הלק מתייבש ממש תוך כמה דקות וגם העמידות טובה מאוד.

בפעם הראשונה שמרחתי את הלק כל מגע בציפורניים גרם לי לצמרמורת, אבל התרגלתי.

החיסרון הכי גדול של קיקו שהם לא נמכרים כרגע בארץ, אלא רק באירופה. היו שמועות על כך שמתכוונים לפתוח סניפים שלהם גם בארץ, כרגע אני לא ממש רואה את זה קורה. אם אתן מתכננות טיול לאירופה כדאי לקפוץ לבקר באחת החנויות [ויש לא מעט].

OPI - Couture De Minnie - A Definite Moust-Have
מחיר: 65 שקלים בארץ, בהזמנה מחו"ל המחיר משתנה

* התקבל לסקירה

לק נוסף שעושה לי נעים בעיניים יצא כחלק מקולקציית Couture De Minnie של OPI [עוד סווטצ'ים כאן]. הקולקצייה כוללת חמישה לקים במרקמים שונים- קרם, שימר, גליטר וליקוויד סנד. אומנם אין בקולקציה הזו חידוש מטורף [אפילו הליקוויד סנד מגיע בגוון דיי סטנדרטי], אבל אלה גוונים בסיסיים שיכולים לדבר לכל אחת. ואגב, אם נדמה לכן שכבר שמעתן על קולקציית מחווה למיני מאוס אתן לא הוזות, בשנה שעברה אופי השיקו את קולקציית Vintage Minnie Mouse, גם היא קולקצייה בסיסית למדי, אבל גליטר הלבבות סחט לא מעט קריאות 'אווווו' קטשיות גם ממני [ועוד רבות אחרות, כנראה].

ולענייננו... A Definite Moust-Have הוא לק אדום עם נטייה לורוד. הפורמולה דלילה יחסית ונוחה למריחה, אבל גם אחרי שתי שכבות הוא לא אטום לחלוטין.
באופן כללי לקים של אופי לא עמידים עלי, ואין לי מושג למה. בדרך כלל כבר אחרי יום מתחילים צ'יפים או שחיקה של הלק בקצוות. גם הלק הזה לא עמיד עלי, אבל הוא עושה עבודה קצת יותר טובה מאחרים. הוא החזיק כמעט יומיים בלי להישחק.
הגימור של הלק קרמי, אבל כשמסתכלים טוב על הבקבוק רואים שהוא מכיל מיקרו-שימר. אני לא לגמרי בטוחה בשביל מה הוא טוב, כי על הציפורניים לא רואים אותו בכלל...

באופן עקרוני אני נהנית מאוד לצלם בשביל הבלוג, אבל מדי פעם אני נתקלת באתגרים, והלק הזה בהחלט היווה אתגר. משום מה בכל התמונות שצילמתי הוא נראה אדום ניאוני. בסווטצ'ים שמצאתי ברשת הוא נראה בעיקר אדום סתמי, אבל במציאות הוא משהו בין אדום לוורוד. הייתי צריכה להשתמש בטריקים של תוכנת עריכה כדי לתקן את הצבעים ולהגיע כמה שיותר קרוב לגוון האמיתי, ועדיין אני לא בטוחה שהצלחתי ב-100% [אבל זה הכי קרוב שהגעתי].
לדעתי לא מדובר כאן בחידוש מהפכני אלא בגוון אדום-ורוד דיי סטנדרטי. מאחר ואני מכורה ללקים אדומים ולקים וורודים אין שום סיכוי בעולם שאני לא אתאהב בלק הזה.

אם עדיין לא חתמתן על כרטיס אדי- זה בדיוק הזמן!

אדום בשניות

זה היה יום מסוג הימים של "קמתי מאוחר-איחרתי לאטובוס-סבלתי ארבע שעות כימיה אורגנית-ירד עלי גשם-היקום מעצבן אותי". אמרו לי שיום עקום צריך טוויסט, ולכן הטוויסט שלי הוא לק אדום ישר למופת ופרקים אחרונים בספר מצוין, שמחכה לי ליד המיטה.

*תמונה של פרחים. סתם כי בא לי.

לייף 110- לק בייבוש מהיר

מחיר: 25 ש"ח

* התקבל לסקירה
* לא נוסה על בעלי חיים

גם לייף מצטרפים לטרנד של לקים שמתייבשים מהר. פרקטי במיוחד בשביל בחורות שרוצות תוצאות מהירות בלי להשקיע במייבש לק.

רציתי להיות יצירתית ולהעניק שם משעשע ללק עלום השם הזה, אבל אני עייפה מדי בשביל לנסות ולהתעלות על המלמ"כ מהפוסט הקודם. ככה או ככה, 110 הוא לק אדום בהיר, טיפ-טיפה כתום וממש ממש טיפה ניאוני. או במילים אחרות, לק אדום פשוט, אלגנטי ונעים מראה.

המברשת שלו עבה יחסית [כמו כל המברשות של לייף], הוא דליל ולא אטום לחלוטין, אבל בסה"כ המריחה לא נוראית. הייבוש שלו אכן מהיר, והוא החזיק עלי בערך 4-5 ימים בלי טופ, שזה מכובד בהחלט.

אין לי מושג אם יש מבצעים על הסדרה הזו, אבל גם המחיר הרגיל בסדר גמור.

הבעיה העיקרית שלי איתו, שהגימור שלו טיפה פלסטיקי והברק המטורף של ה-poshe כן חסר לי [ונראה לי קצת חסר טעם לקנות לק שמתייבש מהר ואז לטרוח ולמרוח שכבת מייבש].

יש בלק הזה דבר אחד קצת מוזר, משום מה יש בפורמולה ממש מעט שימר. בקושי רואים אותו בבקבוק ובכלל לא רואים אותו על הציפורניים. לא ברור העניין...

אני עייפה מדי בשביל הגיגים פילוסופיים על יום העצמאות [איך היה חמודות? נהניתן?], אבל אני כן רוצה להעלות שוב נושא כבד משקל. כי חתימה אחת קטנה יכולה להציל חיים

לקים קייציים של ג'ייד וצ'יינה גלייז

אנחנו רק בפברואר, וחששתי שאולי החורף יעלב מהקונספט של הפוסט. מצד שני, אנחנו רק בפברואר וכבר חם ודוחה. אי לכך ובהתאם לזאת, פוסט זה מוגש לכן בחסות האגודה לחוסר רגישות.

ג'ייד 463- Elegant Gladiola

מחיר: 50 ש"ח לפני מבצעים

* התקבל לסקירה

* לא נוסה על בעלי חיים

ג'ייד הלכו הפעם על לק כתום-בהיר, מעט אפרסקי אפילו, בגימור קרמי. הפורמולה שלו דיי דלילה אבל בהחלט נסבלת, וגם אחרי שתי שכבות הוא לא אטום לחלוטין [הפרפקציוניסטיות שבינינו כנראה ישימו לב לזה. לשאר אוכלוסיית העולם זה לא ישנה כהוא-זה].

העמידות טובה, כמו רוב הלקים של ג'ייד החזיק עלי לפחות 4 ימים [סוג של נס בתקופה האחרונה]. ההסרה קלה ולא מציקה.

באופן אישי אני לא מחובבות הלקים הכתומים, ובאופן אירוני משהו יותר קל לי להתמודד עם ירוק מאט מאשר עם אפרסק-סולידי.

[ולמקרה ותהיתן, זו גלדיולה והיא אכן אלגנטית]

China Glaze- 179 Limbo Bimbo

מחיר: בארץ- 55 ש"ח, בחו"ל- תלוי איפה רוכשים

* התקבל לסקירה

* לא נוסה על בעלי חיים

התחלנו את הפוסט עם אפרסק אלגנטי ומנומס, ונמשיך אותו עם לימבו-פרחה. לק בגוון ורוד-פוקסיה זועק בגימור שימרי. מסוג הלקים שדורשים צומי בכמויות, ובאופן מפתיע- גם זוכה להרבה מחמאות.

הוורוד המסנוור הזה היה קצת יותר מדי בשבילי, והחלטתי למתן אותו קצת עם חותמות פרחוניות שחורות [עזר כמו כוסות רוח למת, ועדיין גרף אינספור מחמאות].

הפורמולה של הלק דלילה, וכמו שכתבתי בעבר אני אוהבת את השילוב עם המברשת הדקה של צ'יינה. גם אחרי שתי שכבות הלק לא אטום לחלוטין, וחדות העין המשוגעות ישימו לב לפס הלבן של הציפורן.

מבחינת עמידות, מסתבר שהציפורניים שלי לא מתות על צ'יינה גלייז, אבל איכשהו דווקא הלק הזה מצליח להחזיק עלי משהו כמו 3 ימים לפני שמתחילים צ'יפים.

לא זכורה לי טראומה מיוחדת בהסרה.

אם חשבתן שאתן לכן ללכת בלי לק עם אג'נדה, כדאי שתחשבו שוב.

לק עם אג'נדה- התור שלכן

לכבוד שנתיים לבלוג החלטתי להרחיב את פרוייקט לק עם אג'נדה, ולאפשר לכל מי שרוצה לקחת בו חלק. קיבלתי לא מעט פניות מבחורות שרוצות להשתתף בפרויקט, וקיבלתי גם תמונות מקסימות.
לצד ההיענות אני יודעת שהפרויקט הזה גורם גם לתהיות. אין ספק שהחיבור בין בלוג איפור לבין נושא רפואי כבד הוא לא בדיוק חיבור טבעי. חלקכן בוודאי יודעות שאני רוצה ללמוד רפואה, והנושא של הצלת חיים קרוב לליבי וחשוב לי. לצערי בגלל חוסר זמן אין לי אפשרות להתנדב בצורה יותר רצינית כמו שעשיתי פעם, ומנגד הבלוג זוכה להרבה צפיות. לכן החלטתי להשתמש בבלוג כדי לקדם מטרה שחשובה לי, ולעשות את זה בצורה צבעונית וכייפית.
לאורך הדרך אני מקבלת כל מיני שאלות לגבי חתימה על כרטיס תרומת איברים, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לענות בקצרה על כמה מהשאלות הכי נפוצות:
1. "אמרו לי שאני לא יכולה לחתום על הכרטיס בגלל המצב הבריאותי שלי"- זה לא נכון. כל אחד מעל גיל 17 יכול לחתום על כרטיס תרומת איברים. טופס ההצטרפות בסיסי ביותר ולא דורש הצהרת בריאות, מאחר וממילא "ברגע האמת" עורכים מגוון של בדיקות רפואיות כדי לוודא התאמה.
2. "אם אני אחתום על כרטיס לרופאים לא יהיה אינטרס לטפל בי, יעדיפו להשתיל את האיברים שלי וזהו"- ממש לא נכון. תרומת איברים מתבצעת רק במצב קיצוני שנקרא מוות מוחי נשימתי- כלומר, המוח מת ולא ניתן יותר להחזיר את המטופל לחיים בשום מצב [אל תתבלבלו עם מצב של חוסר הכרה, קומה או "צמח"]. יש קריטריונים מאוד ברורים מתי קובעים מוות מוחי, ושני רופאים מוסמכים צריכים לערוך בדיקות ולהגיע לקביעה הזו. לכל רופא יש אינטרס לעשות את המקסימום בשביל המטופלים שלו, ובכל מקרה מי שקובע אם יושתלו איברים היא וועדה חיצונית- ככה לא יופעל לחץ על הרופאים המטפלים. עד היום לא היה מקרה אחד שבו מיהרו לקבוע מוות מוחי רק כדי לתרום איברים.
3. "אני לא רוצה לחשוב על המוות, זה מביא מזל רע"- אף אחד לא רוצה לחשוב על דברים רעים שיקרו לנו, אבל לפעמים אין ברירה. אני מעדיפה לחשוב על זה שאם חס וחלילה יקרה לי משהו, אני אזכה לעשות מעשה טוב אחד אחרון ולהציל חיים של אנשים אחרים. בממוצע, כל שנה יש כ-1,000 אנשים שמחכים לתרומת איברים. כ-100 מהם ימותו תוך כדי ההמתנה.

אם הצלחתי לשכנע אתכן, ניתן לחתום על הכרטיס בכמה דרכים:
בצד שמאל למטה תמצאו "עמדת החתמה וירטואלית". בנוסף ניתן להירשם כאן וכאן. יש גם אפשרות להוריד אפליקציה לאייפון, לחתום על הכרטיס וגם להחתים חברים נוספים- חפשו "כרטיס אדי" ב-App Store [לא יודעת אם זה תופס גם לסמרטפונים אחרים].
ואם עדיין לא השתכנעתן, תוכלו לקרוא עוד באתר של המרכז הלאומי להשתלות, באתר של משרד הבריאות, ובמדור מיוחד של YNET שעוסק בנושא.
אם יש לכן עוד שאלות או התלבטויות תרגישו חופשי לפנות אלי, אני אשמח לענות ככל יכולתי.

ועכשיו לחלק האומנותי של הערב ;) קיבלתי המון תמונות מקסימות, את כולן אפשר לראות באלבום הפייסבוק של הפרוייקט- עם פירוט הלקים. רוצות להשתתף גם? מעולה! צלמו את המניקור שלכן ביחד עם כרטיס האדי שלכן, וצרו איתי קשר במייל, בתגובות או בפייסבוק.
שנתחיל?

זו התמונה של נתי, מתוך הבלוג שלה-  The beauty and the witch 

התמונה השנייה היא של עידיץ, עם snow ball #1 של ג'ייד ושכבה אחת של נצנצים-שקופים מס' 08 של ביוטיקייר

זו טל פלג עם light my sapphire של OPI. לאתר של טל לחצו כאן.

זו יערה, עם 508 amazon flower של לוריאל

אנסטסיה נכנסה לעניין חזק, והפציצה עם מניקורים מגניבים:
orly - 40743 royal velvet מקולקציית אביב 2011 Precious

essie 223 - off the shoulder & rimmel london - 260 funtime fuschia 

 laka 138 & inglot 207

 orly - 40713 mirror mirror מקולקציית סתיו 2009 once upon a time

שרון בודנר הלכה על מניקור עם מדבקות לק:

גם פיצ'ה הלכה על מניקור מגניב ומושקע. לבלוג של פיצ'ה לחצו כאן.

תמר ניר הצטרפה גם היא בפוסט משלה, עם oil slick 088 של Ciate.

אסתר בידרמן שילבה בין כרטיס אדי ללק הולוגרפי של פופה.

וזו התמונה של ענת, עם לק זהב גליטרי

זו Mia lifestyle עם לק מס' 52 של ביוטיקייר

ירדן הלכה על וואו 313, עם גרדיאנט גליטרים שנעשה עם שיק 102

גם שחר גפני פירגנה בפוסט ובתמונות:
זהו wicked של essie

ויש גם שני לקים של לייף, עליהם אפשר לקרוא כאן.

     

 

NOTD: China Glaze Foie Gras

ידעתי שלא יהיה קל לתחזק לימודים במקביל לבלוג [או בלוג במקביל ללימודים...], אבל קיוויתי שאני אצליח להרשות לעצמי פוסט פעם בשבוע. היקום חשב אחרת, והצליח לארגן לי חודש מטורף [דוחות להגשה, מצב בטחוני מסריח ואיזו שפעת על הדרך].
מכיוון שאני מנסה להקציב לעצמי חצי שעה לכתיבת פוסט, כדאי שנתקדם [אם אני אצליח לסיים תוך שעה, אני אהיה מרוצה].

Foie Gras של צ'יינה גלייז יצא כחלק מקולקציית Hunger Games [סווטצ'ים כאן, כאן וכאן]. מבין כל הגוונים, דווקא החום הדיי-סטנדרטי הזה תפס לי את העין. כשניסיתי אותו בפעם הראשונה דיי התאכזבתי, ציפיתי ללק חום בגוון חם וכתמתם יותר, כשבפועל הוא קר עם נטייה לאפור. לקח לי כמה דקות להתאפס על עצמי ולהתאהב בו לגמרי. האם הוא הלק החום הכי מיוחד בתבל? כנראה שלא. אבל אני עדיין אוהבת אותו.
הפורמולה שלו יחסית דלילה ולא אטומה לגמרי גם אחרי שתי שכבות. יש בו משהו טיפה מוזר, הצבע שלו פחות עמוק מאשר של לקים קרמיים אחרים. כרגיל אצל צ'יינה המברשת מלבנית יחסית דקה וארוכה, שאני באופן אישי אוהבת.
קצת קשה לי להעיד לגבי העמידות שלו, מאחר והציפורניים שלי מתמרדות ומסרבות להחזיק לקים יותר מיום וחצי [משהו שלא קרה לי בחיים].
עם המייבש של פושה הוא מתייבש תוך שתיים-שלוש דקות, וההסרה שלו קלילה.
אני לא יודעת אם הלק נמכר בארץ, אני הזמנתי אותו מטראנסדיזיין כחלק מהזמנה גדולה יותר, אם אני לא טועה המחיר היה כ-30 ש"ח.

רגע! זה שיש סווטצ'ים לא אומר שהפוסט נגמר! [או כמו שאומרים- הצלצול הוא בשבילי].
השבוע הבלוג חוגג שנתיים. תכננתי בהתחלה לכתוב פוסט חגיגי ומשתפך, אבל הוא יצא לי חופר ומשתפך מדי. במקום זה החלטתי לנצל את ההזדמנות לטובת פרויקט שהתחלתי בבלוג לפני קצת יותר משנה. עם כל האהבה שלי לאיפור, אני שמחה שאני מצליחה להכניס לבלוג גם כמה דברים טובים וחשובים מעבר לסקירות נטו... בתקופה האחרונה ראיתי פה ושם כמה בלוגריות אחרות שאימצו את הרעיון, והעלו גם הן תמונות בסגנון "לק עם אג'נדה".
בהשראתן, אני מאפשרת לכל מי שרוצה לקחת גם כן חלק בפרויקט, בין אם אתן בלוגריות ובין אם אתן קוראות מטופחות. כל מה שאתן צריכות לעשות זה לצלם תמונה של המניקור שלכן עם כרטיס האדי שלכן ולשלוח אלי. התמונות יפורסמו פה בבלוג וגם באלבום מיוחד שיפתח בעמוד הפייסבוק של הבלוג. אם בא לכן, אתן מוזמנות גם לכתוב כמה מילים על הלק עצמו.
אם יש לכן בלוג, לא משנה באיזה נושא, אתן מוזמנות לשלב את התמונות שלכן בפוסט, לשלוח לי קישור ואני אשמח לשתף כאן [גם אם זה פוסט ישן יחסית].
חשוב לי לציין שזו לא הגרלה, אלא פעילות התנדבותית נחמדה :)
אתן מוזמנות ליצור איתי קשר דרך הפייסבוק או לכתובת המייל- lonelywolf3@walla.co.il

ובנימה אופטימית זו- אני רוצה להודות לכן, הקוראות המדהימות שלי. בלעדיכן הבלוג הזה לא היה שווה כלום...

סקירה: שלושה לקים וורודים

אי שם בתחילת דרכי בעולם הלקים, סירבתי לקבל כל לק שהוא לא וורוד חצי שקוף. פסגת השאיפות שלי הייתה למצוא את לק הבסיס המושלם לפרנץ' מניקור.
הרבה אציטון זרם פה מאז, הטעם שלי התפתח והיום אני מחפשת בעיקר לקים צבעוניים ודומיננטיים. כמה שיותר דרמטי, ככה זה יותר עושה לי את זה.
רצה הגורל ובזמן האחרון נחתו אצלי ארבעה לקים וורודים, שפעם היו סוחטים ממני קריאות שמחה.

לייף 323 / ג'ייד 451 Metallic Copper
* התקבלו לסקירה

שני הלקים יצאו כחלק מקולקציות הקיץ של שתי החברות. מדובר בלקים וורודים בהירים ושימריים, עם גימור פנינתי משהו. שניהם הגיעו אלי בהפרש של יומיים בערך, והם זהים לחלוטין, לכן אני מתייחסת לשניהם במקביל.
הפורמולה של שניהם דלילה יחסית, וגם אחרי שתי שכבות הם לא אטומים לגמרי. בנוסף, אני קצת הסתבכתי עם המריחה שלהם, וגם אחרי הייבוש רואים סימני מריחה על הציפורן.
ההבדל בין הלקים הוא במברשות. המברשת של ג'ייד צרה וארוכה, המברשת של לייף מלבנית ושמנמנה:

זה גוון שבעבר הייתי מאמצת בחום, אבל היום הוא לא עושה לי את זה בכלל, אבל בטח יעשה טוב לאלו מכן שמעדיפות גוונים סולידיים.
בשני הסווטצ'ים רואים את הלק של לייף על הזרת והקמיצה, ואת הלק של ג'ייד על האמה והאצבע:

וחלילה מלדלג על לק עם אג'נדה...

ג'ייד מס' 19- Rose Ashes, מסדרת ה- Quick Dry
* התקבל לסקירה

אחרי שנרגעתי מהגימור הפנינתי, עברתי לבדוק לק נוסף מסדרת הייבוש המהיר של ג'ייד- לק וורוד בהיר בגימור קרמי. בעבר התלהבתי מלק אחר בסדרה, אבל הפעם נשארתי דיי אדישה. הפורמולה שלו דלילה מאוד והמריחה לא נוחה. נאלצתי למרוח שלוש שכבות כדי להגיע לרמה סבירה של אטימות, ועדיין יש אזורים שנשארו לא אטומים. וכמובן ששלוש שכבות של לק לא מתייבשות כ"כ מהר, מה שהורס את הקטע המגניב של הלק :/
לא מדובר בוורוד מיוחד ויש עוד אלף כמוהו, אבל עדיין מדובר בגוון חמוד ונעים לעין.

CND- Muddy Rose
ולבסוף- הקרם דה לה קרם, הדובדבן שבקצפת. אחרי כמה אכזבות וורודות, התנחמתי באחד הלקים האהובים עלי ביותר. רכשתי אותו מזמן יד-שנייה, ועם הזמן הוא התחיל להסמיך והפך להיות מסכן. לפני כמה שבועות הזמנתי לקים מטראנסדיזיין, והרגשתי שיהיה פשע לא להזמין אותו שוב. וכך הלק הזה נכנס לספרי ההיסטוריה בתור הלק הראשון שקניתי בפעם השנייה.
שמו הולם אותו ביותר, לק וורוד בוצי ומלוכלך. וזה הקסם שלו, גוון סולידי אבל כ"כ מיוחד. הפורמולה סבירה ואני אוהבת את המברשת הצרה של CND. העמידות שלו בינונית, כבר אחרי יומיים התחילה נסיגה בקצוות.
הלק הזה כיכב בפוסט הראשון של לק עם אג'נדה.

ואיך אפשר לכתוב על צבע וורוד, בזמן חודש אוקטובר, ולא להתייחס לסרטן השד?