יום שני, 30 בדצמבר 2013

EOTD: נוצות וצלליות

היי, אני ליהי ואני גיקית. אני גם סטודנטית לביולוגיה עם פטיש קשה לצפרות, ואם תשאלו אותי איזו ציפור אני הכי אוהבת תכניסו אותי למצוקה קשה.
החתיך הזה הוא עורבני שחור כיפה [תודה גדולה לליאור כסלו על הרשות להשתמש בתמונה].
פעם בצבא שמענו יללות של גור חתולים, יצאנו החוצה כדי לחפש אותו ולתת לו לאכול. אחרי 20 דקות של חיפושים גילינו עורבני שעמד על ענף של עץ וחיקה קולות של חתול. לא כ"כ נדיר לשמוע אותם מקשקשים ומחקים בעלי חיים אחרים. [אם זה מעניין אתכן תוכלו לקרוא עוד קצת כאן]

יום שני, 16 בדצמבר 2013

כש-OPI פגשו את נייר הזכוכית

אני לא בחורה של אופנות, הפניתי כתף קרה לאצבע המורדת, לקראקלים, למגנטים, לניאונים...
הפעם נפלתי חזק, כאילו נקמה על כל אותן הפעמים בהן התעקשתי ללכת נגד הזרם. מבין כל הטרנדים המשוגעים של השנים האחרונות אני מאוהבת ב-liquid sand של OPI ובגרסאות המועתקות שלו [מה קוראים אותן לק סוכר]. השילוב המטומטם בין מאט לגליטר יוצר מרקם של נייר זכוכית שעושה צמרמורת והופך את ההסרה שלו לבלתי אפשרית, ובעיקר מחליש את היכולת שלי להתמיד בעוצר קניות.

יום שבת, 7 בדצמבר 2013

מוצרי טיפוח לחודש דצמבר

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, ואני מצאתי את הפיתרון לפסקאות הפתיחה המביכות.

בסקר שקיימתי בפייסבוק הכרעתן ברוב קולות בעד פוסט טיפוח [על פני לקים? מודה שהופתעתי].
בגלל מזג האוויר הבלתי אפשרי קשה לי להמליץ על מוצרים שיהיו מתאימים דווקא לתקופה הזו. יום אחד חם ואני חוזרת לקרמים של הקיץ, ופתאום הופך להיות קר ויבש ואני צריכה קרמים עשירים, אחרת אני מייצרת כמויות בלתי אפשריות של חשמל סטטי [בדקתי עם חברת חשמל, הם לא מעוניינים לרכוש ממני אנרגיה :( ].


סבון פנים לעור רגיש- SeboCalm
מחיר: 70 ש"ח ל-150 מ"ל
* התקבל לסקירה
* לא נוסה על בעלי חיים, ללא פראבנים ו-SLS

אוקיי, יכול להיות שהתאהבתי בסבון פנים. האריזה שלו נוחה מאוד לשימוש- הפקק נפתח בקלות, הפתח בדיוק בגודל הנכון, והריח פירותי ונעים מאוד. הסבון מקציף בקלות, מנקה מצוין וקל לשטוף אותו. לא ראיתי שיפור מבחינת הרגישות של העור, אבל גם לא ראיתי החמרה במצב הסבוריאה.
החיסרון היחידי הוא המחיר,שמזכיר מותגים פארא-רפואיים שנמכרים אצל קוסמטיקאיות ולא בדראגסטורים.
יש סיכוי טוב מאוד שאני ארכוש אותו בעצמי, בתקווה שיהיו עליו מבצעים שווים מדי פעם.


פילינג גרגרים עדין- ד"ר עור
מחיר: 90 ש"ח ל-100 מ"ל
* התקבל לסקירה
* לא נוסה על בעלי חיים

אני מודה שיש לי קצת בעיה עם ההגדרה "עדין". הגרגרים של הפילינג קטנים מאוד ומזכירים קצת מרקם של חול. הם מנקים מצוין אבל לעור רגיש הם יכולים אפילו להכאיב טיפה. לא הצלחתי להחליט איך הסבוריאה מגיבה, ובכל מקרה אני משתמשת בו פעם או פעמיים בשבוע ולא יותר, כדי לא לגרות את העור יתר על המידה.
אני מתלבטת אם לרכוש אותו שוב, מצד אחד המחיר גבוה מאוד ומצד שני השימוש לא יומיומי כך שהכמות מספיקה לי לתקופה ארוכה.


Sensibio Light- Bioderma
מחיר: 180 ש"ח ל-40 מ"ל
* התקבל לסקירה

כן, אני בהחלט מודעת לכך שהמחירים עולים בצורה תלולה ככל שהפוסט הזה מתקדם. זה לא חדש שתמחור של ביודרמה בארץ גבוה, אבל זה עדיין מצער.
הקרם הזה מיועד לעור רגיש, והוא מתיימר לטפל בתגובות כמו אדמומיות וגירוי, אני לא ראיתי איזשהו שינוי מהבחינה הזו. לדעתי מדובר בקרם פנים דיי סטנדרטי, ללא בישום. הוא מעט כבד בקיץ ואולי יתאים לעור יבש, ובחורף יהיה טוב יותר לבעלות עור שמן.
אני לא כל כך התרשמתי ממנו, וכרגע אין לי כוונה לרכוש שוב.


נוטריק קרם ידיים- ד"ר עור
מחיר: 51 ש"ח ל-100 מ"ל
* התקבל לסקירה
* לא נוסה על בעלי חיים

הקרם מיועד לעור יבש, והוא אכן כזה. הוא קרם כבד ועשיר מאוד, ומספיקה ממנו כמות ממש קטנה כדי שהעור ירגיש מלוחך [איזו מילה נוראית!]. אני סובלת מאוד מיובש בתקופה הזו וההשפעה של הקרם מהירה, כבר אחרי שימושים בודדים ראיתי שיפור משמעותי. הוא נספג מהר אבל משאיר תחושה של שומניות, בגלל שזה מעצבן אותי אני משתמשת בו בעיקר לפני השינה ואז אני משתמשת בכמות קצת יותר גדולה מהרגיל.
האריזה לא כל כך נוחה לטעמי, והמחיר טיפה גבוה בהשוואה למוצרי דראגסטור אחרים. מנגד, הוא דיי זול בשביל קרמים טיפוליים. ולגבי הריח- אני לא מתחברת לבישום של ד"ר עור, הוא מרגיש לי קצת זקן בדרך כלל.
ולסיכום- יש סיכוי טוב שאני אקנה את הקרם הזה שוב בחורף הבא. אין לו טיפת סקס אפיל אבל הוא עושה את העבודה מצוין.


Ice Cream Hand Cream- Body Shop
מחיר: 30 ש"ח ל-100 מ"ל
* לא נוסה על בעלי חיים

דיברתי על העידר סקס אפיל, וכאן כל מה שיש זה סקס אפיל. הסיבה היחידה שקניתי את הקרם הזה היא הריח שלו [וגם את בן דודו בניחוח סחלב], וגם העיצוב הורוד והחמוד של האריזה לא מזיק. יש לו ריח חמוץ-מתוק של תותים, ריח עז מאוד ויש שיגידו אפילו מעט תעשייתי. בשנה שעברה הוא היה קבוע בתיק שלי, וכל פעם כשהשתמשתי בו בזמן הרצאה כולם סובבו את הראש ושאלו למי יש מסטיק פירות כי הם רוצים גם.
אני מכורה לריח שלו, כשאני מבואסת או עייפה אני משתמשת בו וזה קצת משפר את מצב הרוח. אבל זהו פחות או יותר. בתור קרם ידיים הוא דיי סטנדרטי ופשוט, לא נספג מספיק מהר, ובטח לא מסוגל להתמודד עם יובש קיצוני.
לראיה- השפופרת הזו אצלי כבר יותר משנה, ובקושי סיימתי חצי [מצבו של הסחלב גרוע אף יותר].
זה בוודאות קרם שאני לא ארכוש שוב [למרות שהריח שלו יחסר לי]

מה איתכן, איך אתן שורדות את מזג האוויר המשוגע?

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

בלוג, מאחורי הקלעים

טוב אז... מסתבר שהבלוג חוגג שלוש שנים, ובלי שום קשר החלטתי שיהיה נחמד לכתוב על מאחורי הקלעים.
מאחר ולא הצבתי בופה חגיגי וכיסאות נוחים אני אמנע מנאומי סרק באורך הגלות ;)

ניסוי וטעייה
מאחר והבלוג מבוסס על ההתנסות האישית שלי ומאחר ויכולת דחיית הסיפוקים שלי לא השתנתה מאז גיל שנתיים אני מוצאת את עצמי בכל מיני סיטואציות הזויות. זכורים לי כמה ימי שבת שבהם ניסיתי שילובי צלליות ומצאתי את עצמי עם איפור עיניים דראג-קוויני ולא סימטרי בעליל. או הפעם ההיא שהחלטתי לנסות מסקרה חדשה רגע לפני שרצתי ללימודים, ורק באמצע היום גיליתי כתמים שחורים מרוחים כמעט עד הלחיים. או הפעמים שגיליתי שאני אלרגית לקרם כלשהו רק אחרי שמרחתי אותו בנדיבות על כל פיסת עור חשופה.
[אם נודה באמת בדרך כלל זה דיי שגרתי. חבילה שהזמנתי מגיעה ואני פשוט קורעת אותה, מסוויצ'ה בקטנה על גב כף היד ואז כועסת על עצמי ששוב פעם לא יהיו לי תמונות יפות של המוצר כשהוא עדיין חדש לחלוטין]

השראה
אותה תופעה חמקמקה כמו קשת בענן. קרן האור צריכה לפגוע בזווית המדויקת בטיפת הגשם, וגם הנפש שלי צריכה לפגוש במצב הרוח הנכון בשעה הנכונה. ובדיוק כמו הגשם, זה בא בתקופות. רוב הזמן יש בצורת אבל מדי פעם יש לי שבוע פורה במיוחד ומלא ברעיונות מגניבים [רק חבל שרובם צצים בלילה בדיוק כשאני מנסה להירדם, ועד הבוקר אני כבר שוכחת את רובם].

הסדר המבולגן שלי
כדי ללכוד את אותה השראה חמקמקה, את אותו רעיון גאוני שיזכה אותי בפוליצר יום אחד [או סתם בשיא לייקים שבועי] קניתי פנקס. ואז התקדמתי למאה ה-21 וקניתי סמרטפון, מה שקצת ייתר את הפנקס. ואז גיליתי שדווקא נחמד לי להיות אולד-פאשן ולכתוב על נייר. ואז קניתי לפטופ וגיליתי שמגניב לי אפילו יותר לקשקש את הרשימות שלי עליו. רק שהלפטופ לא איתי כל הזמן, ואילו האייפון כן. בסופו של דבר יש לי שלושה או ארבעה פנקסים שמסתובבים, מי-יודע-כמה רשימות פתוחות באייפון וכל מיני קבצי וורד אבודים על הלפטופ.
וכאילו שכל זה לא מספיק, עכשיו יש לי גם פייס-צ'ארט שסובל בשקט הבזקי השראה שנעים על הגבול שבין גדולה לשיגעון [יותר לכיוון השיגעון אם להודות באמת].
כזאת אני, אפילו כשאני ממש מנסה לעשות סדר יוצא לי בלגן.

 הסיבה האמיתית שבגללה אני כאן
לא, זאת לא הכתיבה. זה גם לא עמוד הפייסבוק, התגובות, הלייקים והחברות החדשות שהכרתי. באופן מפתיע זה גם לא התירוץ לכמויות האיפור הפסיכיות שלי [טוב, אולי קצת...]
בלי לשים לב הבלוג הפך להיות התירוץ שלי להמשיך ולצלם. עוד לפני שהייתי מוכנה למכור את נשמתי בעבור פלטות של אורבן דיקיי, התאהבתי במצלמה. אני לא מוצאת את הזמן לצאת לטייל ולצלם בטירוף, והבלוג "מכריח" אותי להמשיך ולצלם כל הזמן. בזכותו קניתי אוהל צילום ומטרים של תחרה, בזכותו אני מוצאת כל פעם דרכים חדשות לאתגר את עצמי.
וקצת ברמה הטכנית... אני עובדת כרגע שם שלוש מצלמות
 Canon 550D עם עדשה 18-55. זו המצלמה העיקרית שלי והיא מדהימה, וכרגע אני מתפללת שיהיה לי כסף כדי להחליף את העדשה.
יש לי גם מצלמה קומפקטית של קנון, PowerShot A3400 IS. אני לא מתה עליה, איכות הצילום שלה טובה אבל ה-white balance שלה מזעזע וכל תמונה איתה דורשת הרבה יותר עריכה ממה שהייתי רוצה. אני משתמשת בה בעיקר לסווטצ'ים וצילומים של איפור היום. מדי פעם אני נעזרת באייפון 4S, שמצליח להוציא תמונות באיכות דיי טובה.

אליה וקוץ בה
אחרי שצילמתי בטירוף הגיע הזמן למיין, לסנן, לחתוך, לערוך, לתקן. אני לא אוהבת לערוך תמונות ולכן אני דוחה את המשימה עוד ועוד ועוד... בסופו של דבר אין לי ברירה, הפוסט כבר כתוב ורק מחכה לטאצ' הסופי.
לא למדתי להשתמש בפוטושופ ואני מסתפקת בתוכנה חינמית ודיי בסיסית- FastStone image viewer. בדרך כלל התיקונים שאני עושה הם מינוריים- חיתוך של התמונה, תיקון של הצבעים כך שיראו אמיתיים. אם מדגדג לי באצבעות ליצור קולאז' אני בולעת את גאוותי ושני כדורי ואליום וניגשת לעבוד עם פיקאסה. יסלחו לי אלוהי הרשת [=גוגל], אבל בעיניי פיקאסה היא אחת התוכנות הכי מסורבלות, מציקות, מעיקות ומטרידות שמישהו טרח לפתח אי פעם. היא ככל הנראה חושבת את אותם הדברים עלי, אחרת אין לי הסבר למה היא בוחרת להתעלל בי על בסיס קבוע.
מצד ימין לפני עריכה, מצד שמאל אחרי. השינויים לא גדולים, בעיקר טיפלתי בצבעים וקצת ניקיתי מסביב לציפורניים [התמונות שייכות לפוסט הזה]

Seal the Deal
כתיבתו של כל פוסט מתחילה בתחרות מבטים ביני לבין חלון הכתיבה של בלוגר. הוא בוהה בי במבט מאיים ואני מעבירה עשרים דקות בניסיון לחשוב על פסקת פתיחה שתהיה מדהימה-מרתקת-מרגשת ומצחיקה ובאופן כללי תחשב לפלא הבריאה. אבל בואו נודה באמת, משפטי פתיחה הם לא בדיוק הקטע שלי [וזה כנראה מסביר למה אני רווקה]. אם זה היה אפשרי, הייתי מעדיפה להתחיל את הפוסט מהאמצע. או לפחות למצוא איזה משפט פתיחה גאוני... משהו כמו hi guys and dolls הקליל של vintage or tacky [רק מקורי שלי. ובעברית].
אחרי שהתגברתי על מפלצת פסקת הפתיחה בעלת עשרת הראשים ושבע הזרועות אני מפתחת הפרעת קשב וריכוז. תוך כדי הכתיבה פתאום אני נזכרת ששכחתי מה המחיר, ורצה לחפש אותו בגוגל. ואז אני נזכרת שראיתי סווטצ'ים מגניבים או סרטון אינפורמטיבי-אך-קליל ורצה לחפש גם אותם. בתוך כל החלונות הפתוחים אני קצת שוכחת מה ניסיתי לעשות מלכתחילה.
כתבתי, מחקתי, ערכתי, תיקנתי. לחצתי על שלח... ואז חזרתי כדי לקרוא את הכול מההתחלה כי היה נדמה לי ששכחתי משהו, או שעשיתי איזו שגיאת הקלדה מפגרת [אוקיי, אולי אני רווקה בגלל שעמוק בתוכי אני פריק קונטרול נוירוטית].

אחרי כל זה אני רצה להתלהב בפייסבוק שכתבתי פוסט חדש, בודקת מיילים בתדירות של 5 דק' כדי לראות אם קיבלתי תגובה חדשה, חוזרת לפייסבוק כדי לבדוק אם קיבלתי לייקים, ושנייה לפני שאני מתישה את עצמי אני לוקחת נשימה עמוקה ונזכרת שזה בסך הכול תחביב.
יכול להיות שהתחביב הזה קצת יצא מפרופורציות, יכול להיות שבמכתש שנקרא חשבון הבנק שלי יש אזור שלם על שמו. יכול להיות שאני מוצאת את עצמי רצה מהלימודים להשקה, ואז יושבת עד אמצע הלילה כדי לכתוב פוסט סתם כי יש לי מוזה ואני לא נרדמת. יכול להיות שזה לא כל כך נורמלי להיות מנויה על עשרות בלוגים, להיות חברה בפורומים וקבוצות ולזכור בעל פה שמות של לקים, צלליות וסמקים.
בשורה התחתונה התחביב הזה עושה לי טוב, הוא תורם לביטחון העצמי שלי, מאפשר לי להכיר בחורות מדהימות [וגם כמה בחורים] וגם לקדם אג'נדות שאני מאמינה בהן [וגם כאן וכאן]. תסמכו עלי כשאני אומרת שהפסקה הזו אפילו לא קרובה לתאר את כל החוויות שהבלוג הזה הכניס לחיים שלי,
אני מאחלת לעצמי שזה ימשך, שתהיה לי השראה, שיהיה לי זמן לשבת לכתוב ולצלם. ואני מאחלת לעצמי שתמשיכו לקרוא אותי ולפרגן לי :)

יום שישי, 15 בנובמבר 2013

חנות חדשה והתמכרות חדשה (NOTD)


את מה שאפשר לדחות למחר ממליצים לדחות למחרתיים, ואני הלכתי עם זה קצת יותר רחוק ;) את המניקור הזה רציתי להכין לערב ראש השנה אבל כמו בכל שנה אני מחכה לרגע האחרון ואז אין לי זמן לכלום. אז חיכיתי לאחרי החגים, ואחרי החגים התחילו הלימודים וכולי וכולי וכולי. בסופו של דבר המוזה דגדגה לי בידיים והחלטתי שהגיע הזמן ליישם את החזון.
הבסיס של המניקור הוא Gade- 403 Nude [התקבל לסקירה]. בטח לא תתפלאו לשמוע שמדובר בלק בהיר בגוון בז'. הוא לא כ"כ בולט על הציפורניים, ובעיקר נותן להן מראה בריא ויפה. הפורמולה דלילה גם אחרי שלוש שכבות הוא לא מתקרב אפילו לאטימות, ויש בו קצת שימר שרואים רק כשמסתכלים טוב על הבקבוק. המחיר המלא של הלק הוא כ-50 ש"ח, אני ממליצה לחכות למבצעים ואז המחיר נע סביב 20 ש"ח.
* הלקים של ג'ייד כמו כל מוצרי החברה לא מנוסים על בעלי חיים.
היום אני מעדיפה צבעים יותר דומיננטיים ולכן הגוון הזה לא כ"כ מרגש אותי בפני עצמו. הוא מצוין בתור בסיס לפרנץ', אבל אני לא מצליחה לעשות לעצמי פרנץ' מדויק מספיק [ואז אני מתעצבנת מזה שהוא עקום גם אם אף אחד לא רואה את זה]. בגלל שאני כן אוהבת את השילוב של הפרנץ' החלטתי לעשות מניקור בהשראתו. על הבסיס של ג'ייד הדבקתי מדבקות מים עם עיטור לבן.
העמידות של המניקור הזה הפתיעה אותי. הייתי בטוחה שכבר אחרי יומיים יהיו קילופים נוראיים, בפועל המניקור הזה שרד כמעט שבוע שכלל לא מעט בישולים ונקיונות. בגלל שהלק של ג'ייד מאוד בהיר לא ראו שהוא נשחק בקצוות, והמדבקות החזיקו מעמד ובקושי ראו פגמים וקילופים.

את המדבקות הזמנתי מ-Born Pretty, יש להם מחלקה שלמה של נייל ארט ושל מדבקות מים לציפורניים [הן נקראות באנגלית water decals]. זוכרות כשהיינו ילדות היו מקבלים קעקועים בשקיות של במבה? כאלה שמעבירים לעור בעזרת צמר גפן רטוב... אז זה אותו העיקרון בדיוק. קל מאוד להשתמש במדבקות האלה ויש מגוון מטורף של עיצובים. אפשר למצוא את המדבקות האלה גם באיביי ואתרים אחרים, ואני חושבת שאפשר גם לקנות קעקועים לילדים ולהשתמש בהם.
בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שניסיתי את המדבקות קצת פספסתי בהנחה שלהן, אבל התוצאה עדיין יפה לטעמי. אחרי שסיימתי חזרתי לבורן פריטי, הוספתי לסל מדבקות בשווי של 70 שקלים בערך, נתתי לעצמי סטירה כדי להתאפס וסגרתי את האתר לפני שהזמנתי משהו ;)
איך זה עובד?
המדבקות מגיעות על דף, ומעליהן יש ניילון שקוף שאותו צריך לקלף בעדינות לפני השימוש. לפעמים המדבקות מגיעות בתור ציור אחד גדול, לפעמים הן מוגדרות ובגדלים שונים כדי להתאים לציפורן של כל אצבע. גוזרים בעדינות את המדבקות שרוצים ומסירים את הניילון. לוקחים כלי עם קצת מים ועדיף להכין גם פינצטה כדי שיהיה קצת יותר קל. מכניסים את המדבקה למים למשך כמה שניות, מוציאים ומקלפים בעדינות את המדבקה מהנייר. מניחים אותה על האצבע, טופחים כדי לוודא שהיא נצמדה כמו שצריך ונותנים לה כמה שניות כדי להתייבש. אפשר להשתמש בטישו כדי לספוג את המים, אבל אני לא ראיתי שיש בזה צורך. אחרי שהמדבקה יבשה מורחים שכבה של לק שקוף או מייבש לק כדי לשמור על המדבקה.
מצאתי סרטון קליל וברור שמסביר איך לעשות את זה

ואם כבר התנסויות חדשות... בשבוע שעבר הייתי באירוע השקה של בובי בראון בגרנד קניון בחיפה. הסניף הראשון של בובי נפתח בתל אביב, אחריו באילת ועכשיו יש סניף חדש גם בחיפה לטובת הצפוניות שבינינו. זה הביקור הראשון שלי בסניף, והתרשמתי לטובה- מרווח, מואר, מסודר ונעים, כראוי לרשת איפור מקצועית. הצוות במקום הם מאפרים ומאפרות מקצועיים [בניגוד לדיילות פארמים שעברו הכשרות מצומצמות], בגלל שהאירוע היה דיי מצומצם יצא לי להתייעץ עם הצוות לגבי איפור וקיבלתי שירות טוב ומקצועי. בדומה לחנויות של מאק גם כאן יש הקפדה על היגיינה- מחטאים את כל המוצרים לפני ואחרי השימוש כך שאין בעיה להגיע לסניף ולבקש מהמאפרים להתנסות במוצר עצמו לפני הרכישה. אם אתן מחפשות מייקאפ אני חושבת שיש אפשרות לבקש דוגמיות אחרי שמתאימים לכן את הגוון, אבל כדאי לבדוק בסניף עצמו. בעיניי ההתנסות במוצר לפני הרכישה חשובה מאוד, ואני שמחה שיש בארץ עוד רשת שמאפשרת את זה ללקוחות, ועכשיו גם יש סניף יחסית קרוב לבית שלי.
החיסרון כמובן הוא המחירים... מאחר וזו רשת מקצועית גם המחירים גבוהים בהתאם. יש מקרים שבהם שווה להשקיע יותר בשביל מוצר איכותי, אבל כדאי לקרוא ביקורות ולהתייעץ עם הצוות בחנות כדי לוודא שמה שאתן רוצות באמת שווה את ההשקעה. אני לא עמדתי בפיתוי וקניתי שפתון אדום מהמם שהפך להיות האדום היומיומי המושלם בשבילי [אל דאגה, הוא עוד יופיע כאן].

בדרך כלל אני לא כותבת על השקות מאחר ומה שמעניין הם המוצרים עצמם ולא מה אכלתי מה שתיתי ואת מי פגשתי. הפעם האירוע כלל גם הדרכה של אדוארדו פריירה- מאפר בכיר בחברה. יש לו אישיות צבעונית, והמון ידע וסבלנות לחלוק אותו. למדתי לא מעט בהדרכה הזו, ואני אשלב את הטיפים שקיבלתי בפוסטים שונים כשזה יהיה רלוונטי.

אני מסיימת לכתוב את השורות האלה בשעה 22:20 ביום שישי, ואין זמן מתאים מזה ללכת להתלבש, להתאפר ולצאת לשתות קצת בירה :) שתהיה שבת שלום, ואם הגעתן לכאן אחרי מוצ"ש אז שיהיה שבוע מצוין

יום שני, 11 בנובמבר 2013

לו הייתי רפונזל

פרדוקס- אני שונאת להסתפר אבל אוהבת את התוצאה.
כשהייתי קטנה הייתי בוכה אחרי כל תספורת ומצטערת על כל מילימטר שיער שאיבדתי בתהליך. תקופת ההתנזרות הכי ארוכה שלי עומדת על 6 שנים שהתחילה בתיכון והסתיימה אחרי הצבא. בשלב מסוים נמאס לי וקיצרתי קצת את השיער, נשבר לי הלב והתנזרתי לעוד שנתיים. למרות שיש לי שיער ארוך אני לא כ"כ אוהבת להשקיע בו, אין לי מחליקים ומסלסלים ואני לא יודעת לעשות תסרוקות מגניבות.
לא ברור מאיפה שאבתי את האומץ הזה, אבל בפעם האחרונה שהסתפרתי פשוט באתי לספר ואמרתי לו שאני צריכה שהתספורת תהיה פרקטית וקלה לתפעול, שהשיער יהיה ארוך מספיק כדי שאני אוכל לאסוף אותו, אבל מכאן הוא יכול להתפרע ולעשות מה שהוא רוצה. אז הוא קיצץ המון, דירג המון ויצאתי עם תספורת מהממת. מאז שוב כמעט שנתיים ואני חזרתי להרגלים הישנים שלי- שיער ארוך ולא פרקטי. כרגע אני דובקת בתירוץ ה"אין לי כסף", אבל יום אחד ימאס לי ואני אגרור את עצמי למספרה בכוח.

כרגע ההשקעה שלי בשיער דיי מינימלית- שמפו טוב, מרכך ומדי פעם מסיכה. בחודשים האחרונים ניסיתי כמה מוצרים מכמה סקאלות של מחירים, כולם נטולי אכזריות.
טיפ קטן לפני שמתחילים: לרובנו יש נטייה להעמיס בשמפו ומרכך על השיער, אבל בפועל כמויות קטנות מספיקות. כשאנחנו מעמיסות עוד ועוד אנחנו מבזבזות כסף וגם פוגעות בשיער.

שמפו ומרכך שיער מסדרת Oriental Spa של Body Shop
מחיר: 34 ש"ח ל-400 גרם

ביום ההולדת קיבלתי מחברה מארז מפנק של בודי שופ שכלל גם את השמפו והמרכך. משום מה לא חשבתי שהם טובים ובמשך חודשים הם שכבו על המדף, וכשנתקעתי בלי מרכך ניסיתי אותם בלית ברירה.
שני המוצרים טובים מאוד, השמפו משאיר שיער נקי ולא יבש אבל המרכך הרשים אותי יותר. בגלל שאני כמעט ולא מסתפרת הקצוות שלי יבשים ומסכנים, והמרכך מצליח להחזיר את הברק וגם מתמודד יפה מאוד עם קשרים בשיער. שניהם מועשרים בשמן הארגן ויש להם ריח עדין ונעים [לטעמי לפחות].
מנגד האריזה לא הכי נוחה- הפקק צר וקשה להעמיד את הבקבוק על הראש.
מבחינת המחיר- אני רגילה למוצרים שקונים בסופר ועולים בערך חצי מחיר וגם הכמות שלהם גדולה יותר. הם כן טובים יותר ממוצרי סופר זולים, אבל עדיין לא החלטתי אם אני מעוניינת לשלם את ההפרש הזה.

שמפו ומרכך מסדרת מצבי רוח של כיף
מחיר: כ-15 ש"ח ל-750 מ"ל, תלוי איפה קונים

החלטתי לגוון ולנסות את המוצרים של כיף אז קניתי אותם. שניהם עושים עבודה טובה, בדומה למוצרים של בודי שופ השמפו לא מייבש את השיער אבל מנקה טוב, והמרכך מחזיר ברק ומתמודד טוב עם הקשרים. כשאני משווה עם המוצרים של בודי שופ, הם קצת יותר טובים מאשר המקבילה של כיף.
המחיר לא גבוה והכמות גדולה, רק חבל שאי אפשר להעמיד את הבקבוקים על הפקק.
ה-חיסרון שלהם הוא הריח. שניהם מבושמים בריח חזק מאוד, לא הצלחתי לאפיין את הריח של השמפו ולמרכך יש ריח של אפטר-שייב לא מוצלח. בישום חזק לא מפריע לי בדרך כלל, אבל הפעם זה פשוט ריח תעשייתי ולא מעודן בכלל שנדבק לשיער למשך יום-יומיים בערך. רק בגלל הסיבה הזו אני לא ארכוש אותם שוב, ואני ממש ממליצה לא לחזור על הטעות שלי ולהריח אותם לפני הרכישה.

מסיכת הזנה לשיער רגיל-יבש מסדרת Natural Care של ד"ר פישר
מחיר: 35 ש"ח ל- 450 מ"ל
* התקבל לסקירה

לא תמיד יש לי כוח להשתמש במסיכה, בעיניי זה קצת יותר מסורבל. מצד שני האפקט הרבה יותר משמעותי מאשר מרכך. המסיכה של ד"ר פישר קלילה, יש לה ריח טוב, היא מתירה גם את הקשרים הכי נוראיים ומשאירה את השיער עם ברק. בגלל שיש לי סבוריאה אני חופפת עם שמפו מיוחד שמייבש את השיער, ואני אוהבת להשתמש במסיכה של ד"ר פישר כדי להחזיר את הברק. האפקט שלה טוב יותר מאפקט של מרכך רגיל, אבל צריך להשתמש בה כמה פעמים כדי להגיע לאפקט האופטימלי. רוב הסיכויים שאני ארכוש אותה בעצמי.

מסיכה לשיער של Argan Dew
מחיר: 143 ש"ח ל-250 מ"ל
* התקבלו דוגמיות לסקירה

Argan Dew היא חברה שמייצרת מוצרי שיער מקצועיים שמבוססים על שמן הארגן. שמעתי עליה בפעם הראשונה כשפנו אלי מהיח"צ שלהם והציעו לי להתנסות במוצרי החברה. קיבלתי דוגמיות לשמן לשיער שלא עשה יותר מדי לשיער שלי, לעומת זאת המסיכה הפילה אותי לגמרי. כבר אחרי שימוש אחד השיער הרבה יותר מבריק ונעים. יש למסיכה ריח מבושם נעים, והיא מתירה קשרים בלי בעיה. מאחר וזה מוצר מקצועי גם המחיר הגבוה בהתאם. החלטתי כרגע שלא לרכוש את המסיכה בעצמי בגלל המחיר הגבוה.
אם לא נרתעתן מהמחיר תוכלו להזמין את מוצרי החברה באתר. משום מה באתר באנגלית מצאתי אפשרות להזמנת דוגמיות בעבור תשלום על המשלוח, אין לי מושג אם ניתן להזמין דוגמיות גם לישראל.
[בגלל שקיבלתי דוגמיות אני אחרוג ממנהגי ואשתמש בתמונה של היח"צ מאחר ולי אין מה לצלם ;) ]



יום שבת, 2 בנובמבר 2013

תיק האוכל שלי

זה לא יהיה פוסט שגרתי של "מה בתיק שלי", ולכן לא תזכו לראות קבלות עבשות משנת 2008 ['צטערת].במקום זה אני אתמקד בהתמחות שפיתחתי במהלך שנה א'- איך להעביר 12 שעות מחוץ לבית, 5 ימים בשבוע, בלי למות מרעב.
הדרך הכי קלה היא לקנות אוכל, זה ברור. אבל ההוצאה הכספית יכולה להצטבר לסכומים מכוערים מאוד של כמה מאות שקלים כל חודש. במקום שבו אני לומדת האוכל לא משהו בכלל, והרבה פעמים אין לי מספיק זמן ללכת לקפיטריה לקנות אוכל וגם לאכול אותו במהלך ההפסקה. כמובן שאוכל קנוי בד"כ פחות בריא ממה שאפשר להכין בבית לבד...
אני מתבאסת לחיות על סנדוויצ'ים, הם לא משביעים במיוחד ויש גבול לכמה לחם אפשר לאכול כל יום, לכן נאלצתי למצוא פתרונות יצירתיים יותר. עם הזמן מצאתי את הדרך שעובדת בשבילי ואני אפרט עליה בהמשך. חשוב לי שתדעו שזו לא שיטה מושלמת, אני עדיין מוצאת את עצמי קונה אוכל מדי פעם, אבל זה קורה לעיתים דיי רחוקות.
הבסיס של השיטה הוא להתארגן מראש עם כלים מתאימים ואוכל. זה דורש קצת השקעה אבל זה שווה את זה. רמת ההתארגנות תלויה גם בציוד שיש לכן במקום העבודה או הלימודים. במקרה שלי אין לי גישה למקרר, אבל כן יש מים חמים ומיקרו.

כלים

תיק אוכל
מי שקראה את הכותרת ולא חשבה אוטומטית על קופסת פלסטיק ורודה מעוטרת בהלו קיטי- שתקום בבקשה. אין ספק שקופסאות אוכל הן טרנד משגשג בקרב בני 3, אבל גם למבוגרים מגיע תיק אוכל איכותי :) לא תמיד קופסאות אוכל נכנסות בתיק הרגיל, ואם הקופסא תנזל- לפחות שזה יהיה רחוק מהלפטופ שלי.
יש מגוון עצום של תיקי אוכל, יש כאלה ששומרים על טמפרטורה ואפשר להשתמש בקרחומים [מסתבר שככה קוראים לדברים הכחולים שאפשר להקפיא ולשים בצידנית. אל תכעסו עלי, לא אני הענקתי להם את השם המעאפן הזה]. יש גם תיקים משוכללים עם חלוקה לתאים, וגם תיקים מעוצבים ויפים מאוד.
כרגע יש לי תיק פשוט שאין לי מושג מה המקור שלו אבל הוא מספיק לי.

כוס תרמית ובקבוק מים
אני לא מכורה לקפה, אבל בזמן הלימודים ראיתי ששתייה חמה עוזרת לי להתפקס. בבוקר אני ממלאת בכוס קפה נמס, סוכר וחלב, ולפני ההרצאה אני ממלאת מים חמים. בתיק יש לי תמיד שקיות תה, שקיות סוכר אישיות וגם אבקת משקה בטעם קפוצ'ינו של Nescafe שלא דורשת תוספת של חלב. זה לא הקפה הכי מדהים בעולם אבל זה עדיף על הקפה המזעזע שיש בקפיטריה, ובשעה 6 בערב אני מוכנה למכור את נשמתי בשביל קפה ממילא.
יש היום בשוק מגוון רחב של תרמוסים קטנים או כוסות תרמיות, וגם המחיר שלהן משתנה. הטובים עולים בסביבות 100 שקלים ואני ממליצה לא להתפשר בגלל שכוס איכותית תשמש אתכן לאורך זמן והסיכוי שהיא תנזל בתיק הוא קטן. תחפשו כוס ממתכת/נירוסטה וכו' ולא מפלסטיק, עם מכסה שמתברג ולא מכסה ואקום [כי הם לא מצליחים להחזיק מעמד], ועם כפתור שמאפשר פתיחה וסגירה של הפייה.
כדאי להקפיד על ההיגיינה של הכוסות, אחרת הן צוברות לכלוך וחיידקים [ומהר מאוד יריחו כמו פח אשפה ממוצע]. אחרי שאתן מסיימות לשתות תשטפו את הכוס והמכסה במים, ובערב תכניסו את הכול למדיח. ואם אין מדיח- מומלץ להשרות את המכסה במים חמים וסבון למשך כמה דק' כל פעם.
יותר מהקפה, חשוב לשתות מים והרבה במהלך היום. בתחילת השנה קניתי בקבוק רב פעמי מנירוסטה, אבל אני לא מרוצה- הטעם המתכתי חזק והפייה לא נסגרת כמו שצריך. כרגע החלטתי לחזור ולהשתמש בבקבוקי פלסטיק רגילים שאני מקפידה להעיף למיחזור.

קופסאות
עקב אכילס של כל העניין. אני עדיין מחפשת אחר קופסא שתהיה גדולה מספיק [אבל לא גדולה מדי], תהיה אטומה ולא תישפך בתיק [אבל לא תדרוש פורץ כספות כדי לפתוח אותה], שאפשר יהיה להכניס אותה למיקרו ולא תדרוש משכנתא. במהלך השנה הקודמת השמתמשתי בקופסאות של איקאה שהן אחלה, בעיקר בגלל שיש להן פתח מיוחד שמאפשר חימום במיקרו עם המכסה. הקופסאות האלה זולות ולכן לא איכותיות מאוד ומתבלות עם הזמן. יש לי כמה קופסאות חמודות של Tupperware, ולאחרונה קניתי שתי קופסאות של Lock & Lock עם מכסה מיוחד שמכיל ארבעה תופסנים לאטימה מלאה ובנתיים אני מרוצה מהן מאוד.
גם כאן מגוון הקופסאות עצום, יש היום קופסאות משוכללות שכוללות חלוקה לתאים, קופסאות לסלט עם מיכל של רוטב וסכו"ם פלסטיק ועוד. תחשבו מה עונה על הצרכים והתקציב שלכן.

סכו"ם
אני משתמשת בסכו"ם הרגיל שיש בבית, אני לא אוהבת חד פעמיים בגלל שהם יקרים, מזהמים את הסביבה וממש לא נוחים לאכילה.

אוכל

אני לא תזונאית ולכן אני לא מתיימרת להמליץ על תפריט בריא ומאוזן שיתאים לכל אחת. לפני כמה שבועות פניתי לייעוץ של תזונאית בגלל בעיה רפואית שיש לי, וקיבלתי המון עזרה בבניית תפריט לסדר יום עמוס כמו שלי. אם יש לכן אפשרות אני ממליצה לכן גם לפנות לתזונאית לפגישה אחת של ייעוץ. בחלק מהמקרים אפשר לקבל ייעוץ במסגרת קופת החולים, ואם אין לכן אפשרות אולי כדאי לפנות באופן פרטי. זה עניין של כמה מאות שקלים, אבל זה עושה סדר בראש ותורם מאוד לבריאות.

הבסיס של האוכל הוא סנדוויצ'ים, בד"כ שניים או שלושה עם ממרחים שונים. עדיף כמובן ללכת על דברים טבעיים כמו אבוקדו, פסטו, טחינה וכו', או גבינות דלות שומן כמו סימפוניה וקוטג', ולוותר על דברים שמנים כמו שוקולד וגבינה צהובה. יש לנו קבוע בבית טחינה גולמית ממנה אני מכינה כל פעם מנה קטנה, זה קל להכנה ובריא יותר מהטחינה המוכנה [ולדעתי זה גם טעים יותר]. בימים שיש לי זמן וכוח אני משתדלת להוסיף לסנדוויץ' גם קצת ירקות.
כדאי מאוד לקחת ירקות טריים, בגלל שאין לי זמן בבוקר אני חותכת את זה ערב קודם ושומרת אותם בקופסא טובה של טאפרוור. אני מעדיפה ירקות "קשים"- גזר, גמבה, מלפפון, בגלל שלעגבניה יש נטייה להפוך לעיסה מגעילה במהלך היום [עגבניות שרי לעומת זאת... הן פינוק מוצלח במיוחד]. מומלץ לכלול גם כמה פירות במהלך היום, ובמקרי חירום לקחת קצת פירות יבשים כדי לקבל קצת אנרגיה [אבל לא כדאי להפריז בגלל כמויות הסוכר].
האתגר האמיתי הוא לדאוג לאוכל מורכב יותר, כזה שקל להכין וישרוד כל היום. אני מעדיפה אוכל שאפשר להכין ממנו כמות גדולה ולהקפיא במנות, ואז להפשיר לי כל פעם מנה קטנה. אפשרות אחרת היא לבשל כמות שתספיק ליומיים-שלושה קדימה. אני תמיד מחפשת מתכונים חדשים בגלל שאני משתעממת בקלות, אבל יש לי כמה דברים קבועים שמצילים אותי.

סלט טאבולה
יש כל מיני גרסאות ומתכונים, היתרון הוא שאם מכינים את הסלט הבסיסי בלי לתבל ובלי להוסיף ירקות, אפשר לשמור אותו במקרר יומיים-שלושה וכל בוקר לקחת קצת. אני משרה בורגול בינוני במים למשך כשעה כדי שיתרכך, ואז מסננת. בנתיים אני קוצצת דק-דק נענע ופטרוזיליה ביחס של אחד לשניים לטובת הפטרוזיליה ואז מערבבת את הכול. אני שומרת את הסלט בקופסא סגורה בלי תיבול, וככה הוא מחזיק לפחות יומיים-שלושה. בבוקר אני מוסיפה איזה תוספת שנאני רוצה- מלפפונים, עגבניות, מלפפון חמוץ, זיתים ואפילו חמוציות [לא כולם ביחד כמובן]. אני מתבלת עם מלח, שמן זית והרבה לימון.
אפשרות אחרת היא להכין איזה סלט שאתן אוהבות ולשמור את הרוטב בנפרד, ולערבב אותם כשאתן יושבות לאכול. את הרוטב אפשר לשמור בצנצנת קטנה, למשל צנצנת גרבר או צנצנת קטנה של דבש [כמו שמקבלים בראש השנה]. אני מעדיפה להכין את הרוטב בעצמי ולא לקנות כי בעיניי הרטבים הקנויים לא טעימים, והם גם מפוצצים בקלוריות וחומרים משמרים. הבעיה שלי שאני אוהבת רטבים שמבוססים על מיונז, אבל אין לי איך לקרר אותו במהלך היום [ופחות בא לי על הרעלת קיבה פעמיים בשבוע].

לזניה
אחד המאכלים האהובים עלי ויש לו אינספור גרסאות. היתרון הגדול שאפשר להכין תבנית גדולה, לחתוך לחתיכות ולהקפיא. אני לא אמליץ על מתכון מאחר ואני עדיין מחפשת את המתכון המושלם.

שעועית ברסק עגבניות
אחד המתכונים הכי קלים להכנה, אני מכינה ממנו סיר ענק ומקפיאה במנות קטנות. ערב קודם אני מכינה תוספת של אורז, בורגול, פתיתים או קוסקוס ואוכלת ביחד.
לוקחים שעועית לבנה יבשה [אפשר גם שחורה אם רוצים], משרים במים לפחות 24 שעות [מומלץ להחליף את המים לפחות פעם אחת במהלך ההשרייה]. שופכים את המים, מעבירים את השעועית לסיר, מכסים במים ומבשלים עד שזה מגיע למידת הריכוך שרוצים. בשלב הזה אפשר לשפוך חלק מהמים בשביל לקבל רוטב סמיך יותר. מוסיפים כמה כפות של רסק עגבניות [לפי הטעם] ומתבלים במלח, פלפל ותיבולית עשבי תיבול של קנור [תודה רבה לטלילה על השפצור המוצלח הזה]. נותנים לשעועית להמשיך להתבשל עוד קצת עד שתספוג את הטעמים ואז מורידים מהאש.

ועוד כמה רעיונות...
יש מגוון אדיר של אפשרויות, כולל מנות שאפשר להכין ערב קודם במינימום השקעה לפי מה שאתן אוהבות. אני למשל משתמשת בתיבוליות של קנור בטעם בזיליקום כדי להכין פסטה במהירות, אחרי שמבשלים את הפסטה ומסננים, לוקחים קוביה אחת או שתיים, ממיסים עם טיפה מים חמים וטיפה שמן זית ומערבבים עם הפסטה. אפשר גם להכין רוטב עגבניות [ויש מצב שהוא גם ישרוד הקפאה].
אפשר להכין מרק עוף צח, להקפיא במנות קטנות וערב קודם רק להוסיף פנימה ירקות שונים ולבשל.
אם אתן אוהבות שניצלים או קציצות- גם אותם אפשר להכין בכמויות גדולות ולהקפיא במנות.
ואם כלו כל הקיצין... טבעול. בד"כ יש לנו במקפיא חבילה, וערב קודם אני מכינה כמה בטוסטר ומחממת ביום המחרת. זו לא אפשרות אידיאלית מאחר והמוצרים של טבעול יקרים מאוד, והערך התזונתי שלהם בעייתי מאוד [בניגוד לתדמית הבריאה שיש להם].

בתקופה האחרונה אני נהנית מאוד לבשל ולנסות מתכונים חדשים. יש ברשת לא מעט בלוגים מעולים.
יש כמה בלוגים שניסיתי ואהבתי מאוד:
בצק אלים- בלוג גאוני עם תמונות מדהימות, הסברים מפורטים לרמה הכי בסיסית שיש ומתכונים מעולים. אני מטורפת על העוף בזעתר שלה, קל מאוד להכנה וטעים בטירוף.
פשוט מבשלת- העיצוב והתמונות דיי בסיסיים, אבל יש בו כמות אדירה של מתכונים. הרבה מהם בסגנון של "חזרתי מהעבודה שפוכה מעייפות, פתחתי את המקרר, זרקתי הכל לסיר ויצאה אחלה מנה". יש בו מתכונים קלים ומגוונים מאוד, חלקם מצוינים וחלקם קצת פחות. המתכון האהוב עלי בבלוג הוא של עוף מוקפץ עם אטריות, גמבה, קישואים וחמאת בוטנים. נשמע כמו שילוב מזעזע אבל יוצא מדהים, וגם הוא קל מאוד להכנה.
טועמים במטבח עם מתכונים של פירגה- בדיוק כמו 'פשוט מבשלת' גם כאן יש כמות פסיכית של מתכונים, רובם קלים עם מצרכים שיש בבית. אני חולה על פתיתים, ויש לפירגה מתכון הורס לפתיתים עם ברוקולי.
ניקי ב- אוכל עושים באהבה- חוץ ממתכון אחד, כל דבר שניסיתי יצא מדהים וגרף הרבה מחמאות. אני ממליצה בחום על הקציצות האפויות האלה, הן קלות מאוד להכנה ואפשר להכין כמויות ולהקפיא.

הפוסט הזה שונה מאוד מהפוסטים הרגילים שלי, לפני שהתחלתי לעבוד עליו שאלתי בפייסבוק אם זה יעניין אתכן וקיבלתי תגובות חיוביות מאוד. אני מקווה שעניתי על הציפיות, ואם יש לכן טיפים ומתכונים מגניבים אני ממש אשמח לשמוע :)

*** עדכון: אחרי שפרסמתי את הפוסט קיבלתי תגובות על כך שזה לא נוח להסתובב עם צידנית בנוסף לתיק של לימודים/עבודה. אני לגמרי מסכימה עם ההערות האלה :) זה בעיקר לא נוח כשיש גם תיק גב גדול וצריך להיסחב באוטובוסים. לא חייבים להשתמש בצידנית, אם הכל נכנס לכן בתיק זה מעולה. אני מאוד מפחדת מתאונות וקופסאות שנוזלות, ובעיקר אין לי מקום בתיק גב. כשיש לי תיק נפרד אני יכולה להכניס בו אוכל מבושל, סנדוויצ'ים, ירקות, פירות וגם יוגורט אם אני רוצה. אני מכריחה את עצמי להיסחב עם התיק הזה כל יום אחרת אני אקנה אוכל בחוץ, וזה כבד עלי כלכלית ובריאותית.

יום שישי, 25 באוקטובר 2013

איפור היום FOTD+EOTD

חזרתי ללמוד, וקיבלתי בחזרה את זכותו הבסיסית של כל סטודנט באשר הוא- להתלונן [אני רק מתריעה מראש].
השנה יש לי מערכת קצת הזויה, באמצע השבוע אני מתחילה ללמוד מאוחר ככה שיש לי זמן להשקיע יותר באיפור ובעיקר יש לי זמן לצלם את התוצאה :)

** כדי להקל על עצמי ועליכן אני אסמן את המוצרים שקיבלתי לסקירה בכוכביות.
הפעם התחשק לי שילוב עדין בין ורוד לחום, בסופו של דבר יש יותר ורוד על החולצה שלי מאשר על העפעפיים, אבל אל תהיו קטנוניות.
ולמה אני לא מחייכת בתמונה הזו [או בכל תמונה אחרת שפורסמה כאן עד היום]? פשוט כי החיוך שלי הוא פנימי, תסתכלו, רואים אותו דרך העיניים! [לא, לא באמת. רמת הפוטוגניות שלי צונחת בעשרות אחוזים כשאני מחייכת כמו שצריך]
במהלך הפוסט אני אפרט על חלק מהמברשות בהן השתמשתי. אני חופפת מברשות בסופ"שים בדרך כלל וכרגע הן לא ממש מדוגמות, אז העדפתי שלא לצלם אותן.

איפור פנים
הבסיס הוא the PORE fessional של benefit. זו הפעם הראשונה שניסיתי אותו ואין לי מושג אם הוא עושה את מה שהוא אמור לעשות [בעצם אין לי מושג מה הוא אמור לעשות מלכתחילה].
מעליו הנחתי מייקאפ נוזלי של איל-מקיאג' בגוון sand **. [משום מה אין למייקאפ שם ספציפי, על האריזה הוא פשוט מוגדר בתור liquid foundation]. הכיסוי שלו בינוני גבוה והוא דיי כבד, לכן אני מעדיפה להניח אותו עם ביוטי-בלנדר רטובה כדי לקבל גימור טבעי יותר.
הסומק הוא סומק מינרלי של mis.c בגוון Burgundy ** [נמכר בפרושופ]. יש לי חולשה לצורה שלו, והשילוב בין הצבעים השונים יוצר גוון דיי מיוחד. אני משתמשת בסומק הזה לא מעט בתקופה האחרונה, הוא יושב עלי יפה וקל מאוד לעבוד איתו- את הבורדו הכהה מאזן הזהב והוורוד הבהיר, ככה שהתוצאה הסופית טבעית יחסית.
הפודרה היא Veronica's Blush של מאק **, היא לא פודרה עמידה מאוד בפני עצמה, אבל הגימור שלה חי וקליל ואני מעדיפה לשלב אותה עם מייקאפים כבדים יותר.
את השפתון צילמתי משום מה עם איפור העיניים, לכן תצטרכו להמתין בסבלנות ;)

איפור עיניים
הבסיס הוא הפריימר לעיניים  Shadow Insurance של Too Faced.
על שני שליש מהעפעף הנחתי את הצללית הורודה השמאלית מפלטת The Original של Sleek. זו צללית ורודה בהירה עם שימר זהב, בעיניי היא מהממת אבל באיפור הזה הגוון הורוד שלה קצת נבלע, לכן הנחתי מעליה בשליש האמצעי את Forever Pink של לוריאל מסדרת color infaillible [שגם היא לא הייתה ורודה מספיק, משום מה].
את ההנחה של הצלליות עשיתי עם מברשת מס' 239 של מאק, בעיניי היא המברשת האידיאלית להנחת צלליות. היא יקרה, אבל שווה כל שקל ואני לא מתחרטת שקניתי אותה.
בשליש החיצוני הנחתי צללית של mis.c בגוון Dusk. זו צללית מאט חומה כהה, היא מוגדרת בתור צללית לגבות אבל אני משתמשת בה כצללית רגילה לכל דבר. היא מאוד פיגמנטית וצריך לעבוד איתה בזהירות, ובהשוואה לצלליות מאט אחרות היא דיי קלה לטשטוש.
בקפל הנחתי את Smokey Mountain של NYX. הצללית בגוון ירוק-זית, היא מאוד פיגמנטית וקלה לטשטוש, ולדעתי היא אידיאלית להנחה בקפל. זו הפעם הראשונה שאני משתמשת בצלליות של החברה ובסה"כ אני מרוצה.
את ההנחה של הצללית בקפל עשיתי עם מברשת טשטושים מס' 781 של Bdellium Tools שרכשתי בעקבות המלצה של טל פלג. היא מברשת מדויקת מאוד, אבל יחסית נוקשה ודוקרנית.
בשביל הגימור הסופי עבדתי עם מברשת טשטושים מס' 556 מהליין החדש של פרושופ. היא מברשת טשטושים רחבה שעושה עבודה מצוינת, אבל היא מתאימה בעיקר לטשטוש כללי ולא להנחה מדויקת. בדומה למברשת של בדיליום גם היא דוקרנית יחסית.

גימורים אחרונים
היה לי זמן להשקיע בתיחום, אז השתמשתי באייליינר ג'ל של מייבלין בגוון brown. השתמשתי בו לתיחום תחתון במעקה העין וגם לתיחום עליון. שרטטתי את האייליינר עם מברשת מס' 504 של פרושופ, גם היא מהליין החדש. רכשתי אותה לא מזמן ככה שההתנסות איתה מוגבלת, אבל בנתיים היא עושה רושם טוב- היא מדויקת וגמישה, והשערות לא מתפזרות לכל הכיוונים.
השתמשתי במעגל ריסים של רבלון, והנחתי את המסקרה החדשה של לייף **- Prefect Lash Mascara בגוון שחור. היא מסקרה דיי יומיומית, המברשת שלה נוחה לעבודה והריסים לא צונחים במהלך היום. קל להסיר אותה, אבל היא מתחילה להתייבש דיי מהר ואחרי שימוש של כמה שבועות מתחילים להיווצר גושים.
החלטתי להמשיך בקו הרגוע יחסית של האיפור והשתמשתי בשפתון של ג'ייד מס' 205 Forever Pink **. הוא שפתון בסגנון של my lips but better, ההנחה שלו נוחה והוא לא מייבש את השפתיים. אני לא כ"כ סגורה על העמידות שלו, בגלל הגוון הבהיר לא כ"כ ברור מתי בדיוק הוא מתחיל להיעלם.
כדי שתוכלו לראות קצת יותר טוב את הגוונים שבהם השתמשתי ריכזתי את כולם לסווטצ' אחד [חוץ מהליינר של מייבלין, אפשר לראות סווטצ'ים בסקירה שכתבתי בזמנו].
מלמעלה למטה:
mis.c - Dusk [צללית לגבות, חום מאט]
NYX-Smokey Mountain [צללית בגוון ירוק-זית]
Loreal- 004 Forever Pink [צללית בגוון ורוד]
Sleek- The original palette [צללית בגוון ורוד עם שימר מוזהב, הצללית השנייה משמאל בפלטה]
mis.c- Burgundy [סומק מינרלי]
Gade - 205 Forever Pink [שפתון]

אני מקווה שנהניתן מהפוסט, אני אשמח לשמוע מכן אם אתן אוהבות פוסטים בסגנון הזה של איפור היום

יום שני, 7 באוקטובר 2013

OPI - Sun Francisco

אתן כבר יודעות שאני לא אוהבת לכתוב הקדמות לפוסט. הפעם צילמתי את הסווטצ'ים מראש והם יצאו אחלה, ואז חיפשתי איזה קונספט מיוחד במקום סקירה רגילה. בנקודה הזו המוזה בעטה אותי מכל המדרגות... במקום מוזה יש תחרה שחורה וגם הנחתי ערימה של אבנים בכניסה [אתן עוד תזדקקו להן, תאמינו לי].

בתקופה האחרונה OPI השיקו את קולקציית סן-פרנסיסקו, ובארץ התחילו למכור את הלקים שלהם גם ברשת אפריל. מצד אחד זה משמח שלקים מחו"ל הופכים להיות יותר זמינים בארץ [ולא רק אצל מניקוריסטיות מקצועיות]. מצד שני המחיר בארץ עומד על 65 ש"ח ללק [לא יהיו הנחות]. בדרך כלל בהזמנה באינטרנט המחירים נמוכים יותר, ולכן זה יתאים בעיקר למי שלא רוצה או לא יכולה להזמין מחו"ל. למיטב הבנתי ב-25 סניפים מרכזיים של אפריל יש סטנדים מלאים, וברוב הסניפים האחרים יש מבחר קטן יותר.

ומה לגבי הקולקצייה עצמה? סן פרנסיסקו כוללת 15 לקים במגוון של גימורים ומרקמים- קרמיים, שימרים, דואוכרומיים וכמובן ה-liquid sand המפורסם של OPI. הרשת מלאה בסווטצ'ים, אני אהבתי את אלה של Scrangie ושל The PolishAholic.
קיבלתי לסקירה רביעיית לקים מוקטנת, שמגיעה באריזה מגניבה. מצד אחד לקים מוקטנים זו אחלה דרך לקנות כמה גוונים במחיר מוזל, מצד שני צריך לאהוב את כל הצבעים שמגיעים במארז. מצד שלישי, השמות של הלקים לא כתובים על הבקבוקים המוקטנים. מצד רביעי, בגלל הגודל של הבקבוק המריחה דיי מאתגרת, פעם הייתי פולטת רצף קללות והיום אני רגילה וזה אפילו נוח לי.

השתמשתי במייבש של Poshe כדי לתת לכל הלקים גימור יותר מבריק כמו שאני אוהבת. לא בדקתי את העמידות שלהם, אבל באופן עקרוני לקים של OPI לא כ"כ עמידים עלי.

OPI - First Date at the Golden Gate

כשניסיתי אותו בפעם הראשונה חשבתי שהוא נראה כמו אדום מעושן, אם זה בכלל נשמע הגיוני... הוא אדום בהיר יחסית, חמוד ולא מזיק. הוא לא הפיל אותי מהכיסא, אבל הוא הוא צבע שימושי. הפורמולה שלו קצת ביאסה אותי בגלל שהוא לא אטום לגמרי גם אחרי שלוש שכבות.

OPI - In the Cable Car-Pool Lane

זה הגוון האהוב עלי מתוך הרביעייה. אם יש בקהל מישהי שמתפלאת שזה דווקא הסגול שעשה לי את זה- קומי, יש לך 30 שניות לקרוא פוסטים קודמים ולעמוד בשלשות עם עצמך.
במקרה הזה אהבה לא מספיקה... הפורמולה שלו דיי בעייתית וקשה למריחה [כמו שקורה בד"כ עם לק בגימור ג'ל]. מרחתי שלוש שכבות כדי שיהיה יותר אטום, אבל אז הגוון יוצא כהה מדי לטעמי. תוך כדי המריחה הלק נראה לא משהו, אבל תוך כדי שהוא מתייבש זה מסתדר מעצמו.


חלק מהייחוד של הקולקציה הוא מגוון המרקמים והגימורים. לצד הקרמים הרגילים וה-liquid sand [המגניב לדעתי] יש גם כמה לקים דואוכרומיים. אני יודעת שיש המון התלהבות מהלקים האלה, אבל אני מעדיפה להיות מחרבת מסיבות ולהכריז שהם פשוט לא עושים לי את זה [זוכרות את האבנים מתחילת הפוסט? אמרתי לכן שתהיה להן שימוש].
מצד שני... אלה לקים שכיף לצלם, אז לפחות מהבחינה הזו הרווחתי ;)

OPI - Peace & Love & OPI

גם דואוכרומי, וגם עם שם מעיק [מתנצלת על הגזענות]. שלום אהבה ו-OPI הוא דואוכרומי שנע בין אפור לסגול עם קצת כחול וירוק באמצע. המריחה שלו סבבה לגמרי ודורשת רק שתי שכבות, לדעתי הוא חייב מייבש כדי שיוסיף גימור מבריק. נהניתי מאוד לצלם אותו, אבל כאן נגמר הרומן בינינו [ועכשיו כשאני מסתכלת שוב על התמונות אין לי מושג למה אני מסרבת להתלהב ממנו]

OPI - Muir Muir on the Wall

כן, גם הפעם לק דואוכרומי עם שם מעיק ;) בבקבוק רואים קשת מדהימה של צבעים- שחור, חום, כתום, צהוב, ירוק. על הציפורניים זה לא כ"כ בא לידי ביטוי, וחבל שכך... המריחה שלו סימפטית, אבל גם הוא דורש שלוש שכבות כדי לקבל עומק של צבע, וגם שכבה של מייבש שתיתן לו ברק.


ולסיכום... 
אני מעט אמביוולנטית לגבי הקולקציה הזו. בעיניי היא חביבה ולא יותר, אפילו הלקים בגימור ה-liquid sand שאני כ"כ אוהבת לא ממש ריגשו אותי. יש שם כמה גוונים שאני עדיין מתלבטת לגביהם, אבל כרגע אני דוחה את הרכישה שלהם למועד לא ידוע.

ואם עדיין לא חתמתן על כרטיס אדי, אין זמן טוב מזה :)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...