כש-OPI פגשו את נייר הזכוכית

אני לא בחורה של אופנות, הפניתי כתף קרה לאצבע המורדת, לקראקלים, למגנטים, לניאונים...
הפעם נפלתי חזק, כאילו נקמה על כל אותן הפעמים בהן התעקשתי ללכת נגד הזרם. מבין כל הטרנדים המשוגעים של השנים האחרונות אני מאוהבת ב-liquid sand של OPI ובגרסאות המועתקות שלו [מה קוראים אותן לק סוכר]. השילוב המטומטם בין מאט לגליטר יוצר מרקם של נייר זכוכית שעושה צמרמורת והופך את ההסרה שלו לבלתי אפשרית, ובעיקר מחליש את היכולת שלי להתמיד בעוצר קניות.

הראשונים שהתחילו את הטירוף היו OPI, שגם טבעו את השם liquid sand. הכל התחיל עם ארבעה לקים שיצאו בקולקציית מריה קארי, ומאז יצאו עוד כמה לקים בקולקציות שונות. OPI אפילו הקדישו תת-אתר במיוחד לגימור הזה [כאן]. מאז עוד חברות הצטרפו לטרנד ואפילו שיק וג'ייד הישראליות הוציאו קולקציות משלהן בשמות שונים [ענייני זכויות יוצרים ועוד כל מיני עניינים ביורוקרטיים].

יש לי כרגע ארבעה לקים של חברות שונות [ואני זוממת על עוד כמה, מודה]. המאפיינים של כולם דומים מאוד- הפורמולה מחוספסת וצריך שתי שכבות כדי לקבל אטימות מלאה וגוון עמוק ומיוחד. ככל שהפורמולה יותר סמיכה ככה קשה יותר למרוח את השכבה השנייה. הייבוש בעייתי בגלל שהשכבות של הלק עבות, וצריך לחכות בערך חצי שעה עד שאפשר להתחיל לעשות פעולות עדינות. אפשר לקצר תהליכים ולהשתמש במייבש לק, אבל הוא יהרוס את הגימור המיוחד [כמו שאפשר לראות כאן ב-paint them all].  לגבי המרקם... הוא מחוספס באמת, ומרגיש כמו נייר זכוכית לכל דבר. יש כאלה שזה לא מפריע להן ואפילו אוהבות, ויש כאלה שזה עושה להן צמרמורת נוראית. לי לוקח בערך יום להתרגל ואז כבר לא אכפת לי. העמידות משתנה בין חברה לחברה, וגם תלויה בציפורניים שלכן. עלי OPI ו-KIKO הכי פחות עמידים, אחריהן ג'ייד ולבסוף שיק עם העמידות הכי מרשימה.
תופעת הלוואי הכי חריפה של המרקם היא ההסרה הנוראית. תחשבו על הסרה של גליטרים, ותכפילו את זה פי 5 בערך. אני הגעתי למסקנה שהנשק הכי טוב הוא שיטת נייר הכסף, ואם אתן עדיין לא מכירות תוכלו לראות הסבר פשוט וקליל אצל cutepolish האחת והיחידה.
לצד כל החסרונות והתלונות, בעיניי זה אחד הגימורים הכי יפים והכי מיוחדים שיש. כל פעם כשאני מורחת את אחד מהם אני מקבלת המון מחמאות, וכבר דרדרתי כמה חברות ללכת ולקנות בעצמן.

OPI- Can't Let Go, סדרת liquid sand
מחיר: כ-6$ בחו"ל, 65 ש"ח בארץ

הוא הלק הראשון שהזמנתי. סגול מהמם שמשלב את המרקם המאט עם חתיכות גליטרים גדולות. הפורמולה דלילה ונוחה מאוד למריחה, הייבוש נוראי והעמידות לא משהו. אבל הוא כל כך יפה שזה לא מפריע לי

KIKO- 640, מסדרת sugar mat
המחיר: 4.9 יורו
* לא נוסה על בעלי חיים

לא סתם יש לכן הרגשה של דז'ה-וו, מאחר וכבר כתבתי על הלק של קיקו. את הסקירה המלאה תוכלו לקרוא כאן.

Chic- 4, מסדרת sugar baby
מחיר: 22 ש"ח
*לא נוסה על בעלי חיים

הסדרה של שיק כוללת 12 גוונים, חלק מאט חלק בדומה לקיקו, וחלק מאט עם גליטרים בדיוק כמו הלקים של OPI [סקירה כאן אצל נטלי]. הפורמולה סמיכה יחסית ונתקלתי בקשיים במריחה של השכבה השנייה, בגלל שהלק התחיל להצטבר קרוב לקצה הציפורן. מבין הארבעה הוא הכי עמיד עלי.

Gade- 50 Gold Sugar, מסדרת crystallic matte nail color
מחיר: 51 ש"ח לפני הנחות
* התקבל לסקירה
* לא נוסה על בעלי חיים

מבין הארבעה ג'ייד היו האחרונים להצטרף לטרנד [וגם לאוסף שלי]. הקולקציה שלהם מוגבלת וכוללת שישה גוונים בסה"כ [נפוצה שמועה שהלק האדום דומה מאוד ללק של קיקו שהראיתי קודם].
בדומה ללק של שיק הפורמולה שלו סמיכה יחסית, אפשר להגיע איתו לכיסוי כמעט מלא בשכבה אחת אבל אני העדפתי ללכת על שתי שכבות.

אני מניחה ששמתן לב שאני התאהבתי באופן טוטאלי ולא פרופורציונאלי. ומה דעתכן?