הכר את האויב

השולחן שלי מלא במוצרי איפור וטיפוח שבוהים בי במבט זועם ורק מחכים שאני אתן להם קצת יחס ואכתוב עליהם כמה מילים בבלוג, אבל אין לי מוזה.
אז במקום לנסות ולכתוב משהו בכוח החלטתי לכתוב במקום פוסט קליל, עם רשימה של דברים שכנראה לא ידעתם עלי [ואם כן- יפה לכם]
אחרי שפרסמתי את הפוסט שאלו אותי לגבי השם שלי ולגבי הכינוי, אז החלטתי שאם כבר- אז כבר ;) קוראים לי ליהי, והכינוי "אלטר אגו" נוצר במקרה. כתבתי בעבר בלוג בנושא אחר לגמרי וכשפתחתי את הבלוג החדש החלטתי להגדיר אותו בתור "האלטר אגו המטופח שלי". בשלב מסוים נכנסתי לאיזשהו בלוג וראיתי שם קישור לבלוג שלי תחת הכותרת "אלטר אגו", ופשוט החלטתי לאמץ את הכינוי.

• אני עובדת כרגע בתור קלדנית. עיקר העבודה שלי כולל תמלול של הקלטות סתר, חקירות משטרה ולפעמים גם פרוטוקולים של ישיבות [זה רק נשמע מגניב. ברוב המכריע של המקרים זה משעמם].
• בין גיל 14 לגיל 22 לא הספרתי בכלל. ואם היה לי שקל על כל אחד שניסה לשכנע אותי להסתפר או איים עלי עם מספריים היו לי היום.... אני יודעת? 20 שקל בערך.
• עד היום עברתי שלוש תאונות. באופן מפתיע בכל שלושת המקרים נסעתי באוטובוס, ובשלושתם משאית נסעה רוורס והתנגשה באוטובוס. כל המקרים הסתיימו בלי פצועים, טפו טפו טפו [ואם היקום היה מחליט להפסיק לפזר רמזים והיה מתחיל לפזר עלי כסף אולי הייתי יכולה לקנות רכב פרטי].
• הטעם המוזיקלי שלי דיי מוזר. רשימות השירים שלי מכילות שירי פופ, רוק ומטאל [וזה מרגיש לי טבעי לגמרי, אגב]. האהבה האמיתית שלי היא לרוק ישראלי, בעיקר להקות שוליים. וזה רק חלק קטן מהמוזיקה שיש לי...
  
  
• ניגשתי לפסיכומטרי 5 פעמים. ובסוף לא התקבלתי לרפואה בגלל שחסרות לי 30 נקודות [אבל עדיין לא וויתרתי על החלום].

•  אני חולה על קוסמופוליטן האמריקאי והבריטי. לעומת זאת, אני לא סובלת את כל "עיתוני הנשים" הישראליים. זה התחיל בצורה תמימה כשרציתי לשפר את האנגלית שלי, המשיך כשלמדתי לפסיכומטרי והייתי צריכה לקרוא אנגלית וקצת יצא משליטה.

• בצבא שירתתי בחיל האוויר בתפקיד צפרית. כן, יש תפקיד כזה [ולא, אני לא אוהבת שצוחקים עלי. ברצינות, אל תנסו אפילו, אני אמחק תגובות]. בגדול המטרה של התפקיד היא למנוע תאונות בין מטוסים וציפורים. מאז צפרות היא סוג של תחביב, אנשים שמכירים אותי כבר רגילים לראות אותי מסתובבת עם הראש בשמים בגלל שאיתרתי איזו להקה. חוצמזה שאני יודעת לזהות הרבה סוגים של ציפורים, אני גם יודעת לזהות לא מעט מינים רק ע"י הציוץ [וכן, אני אוהבת כשמבקשים ממני לזהות ציפור מזדמנת].
  
  
•  בכל ה-70 ומשהו קילו שלי יש בקושי גרם של חוש אופנתי. לא סתם אני צוחקת על עצמי כל הזמן, יש לי נטייה נוראית לבחור את הפריטים הכי מחרידים שיש בחנות. במשך תקופה ארוכה לא הלכתי לקנות בגדים לבד אלא תמיד סחבתי איתי חברה או את אחותי כדי שיפקחו עלי. היום כבר מותר לי ללכת לבד.זה רק חלק מהזוועה, ותגידו תודה שלא הכל שחור [אני לא אודה בזה בחיים, אבל חלק מהפריטים כאן כבר מספיק גדולים כדי לעלות לגן חובה]
  
  

• אני מבולגנת בטירוף, וזו אחת התכונות שלי שאני ממש לא אוהבת. אני מנסה להילחם בזה בגלל שאני אוהבת סדר, אבל איכשהו בסופו של דבר אני חוזרת למצב הטבעי והמבולגן שלי.זו הנקודה הכי סבירה בחדר שלי, את התמונות הקשות באמת צנזרתי.
  
  

מה אתן מסתירות מאחורי מסך המחשב?

שבת שלום