האם כולנו קורבנות אופנה?

לפני כמה ימים נתקלתי בכתבה הזו בה יוני אלקן מפציר בנו שלא להתאפר. מדי פעם אני שומעת דעות שליליות בכל מה שקשור לאיפור וטיפוח ויש כמה טענות-נגד שחוזרות על עצמן באופן קבוע. אני מודה, בעבר גם אני החזקתי בחלק מהטענות האלה, היום כשאני "בצד השני" אני רואה את הדברים אחרת.


הטענה העיקרית נגד גורסת שזו בסה"כ כניעה לתכתיבי החברה, שאנחנו הולכות כמו עדר אחרי איזה אידיאל יופי. האם כל מי שמתאפרת היא בסה"כ קורבן אופנה? ברמה מסוימת כן, רק שהשימוש במילה "קורבן" פשוט לא מתאים כאן. מאוד רומנטי לחשוב שאנחנו אינדיווידואלים מוחלטים, שההחלטות שלנו לא מושפעות בכלל מהסובבים אותנו וכל הבחירות שלנו נעשות אך ורק על דעת עצמנו. בפועל החיים בחברה דורשים מאיתנו לציית לנורמות חברתיות שונות. חלק מהנורמות האלה מחמירות וכבדות כמו האיסור לרצוח או לעבור באור אדום, חלק מהנורמות האלה קלילות יותר ומתייחסות לפרטים הקטנים בחיים כמו נימוסים והליכות.
הנורמות האלה קיימות בגלל שהן מה שמאחד אותנו כחברה, והן הדבר ששומר על הסדר החברתי. יש ביננו אנשים שבוחרים לציית באופן עיוור לכל הנורמות ויש את הקיצוניות השנייה, האנשים שבוחרים ללכת נגד הנורמות באופן עקבי ובעצם מבודדים את עצמם משאר החברה, כאשר רובנו נעים בין שני הקצוות האלה.
חלק מהמוסכמות מתייחסות גם למראה החיצוני, שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אם בחברה שלנו היה מקובל ללכת רק עם כיסוי לאזור החלציים ולקעקע סימנים שונים על המצח היינו עושים את זה, ואם היה מקובל ללכת רק עם בגדים ארוכים בצבעי שחור ולבן היינו עושים את זה, כי אנחנו רוצים להיות חלק ואין בזה שום דבר רע.
איפור הוא בסך הכול כלי והתוצאה הסופית תלויה באופן השימוש שלנו בכלי הזה.
מה שמוביל אותי לטענה הבאה, שעיסוק באיפור ובמראה החיצוני הוא דבר שטחי. אולי ביקום אוטופי המראה החיצוני לא ישחק תפקיד, אבל בעולם שלנו זה לא המצב. המראה החיצוני שלנו הוא חלק מהרושם שאנחנו משאירים, והרושם הזה חשוב. אנחנו יכולות לבחור שלא לשחק את המשחק, וזה בסדר גמור. אבל אני באופן אישי כן רוצה לשחק את המשחק, או לפחות להשתתף בחלק מהסיבובים.
ואני אחזור על זה שוב- איפור הוא כלי. הוא לא חזות הכל והוא בטח שלא השאיפה הכי גדולה שלנו. הוא כלי שעוזר לנו לפתח את המראה החיצוני, בדיוק כמו שתשבצים הם כלי שעוזר לנו לפתח את החשיבה שלנו. אף פעם לא נדרשתי לוותר על תאים אפורים כדי להשתמש במסקרה, וגם היום אני ממש לא רואה סיבה לוותר על זה. אני יכולה להיות גם אינטיליגנטית ולהתקדם בחיים וגם להשקיע במראה החיצוני שלי. אם נחזור לעניין של הרושם הראשוני- מראה חיצוני מכובד בהחלט יכול לעזור לי להשיג את המטרות שלי.


זו הטענה שסוגרת את הכתבה: "רוצה להרגיש טוב עם עצמך? אני מקבל את זה, אבל האם תמיד יש צורך אמיתי באמצעים חיצוניים כדי להרגיש יפה? אני משוכנע שאם תהיי בטוחה ביופייך האמיתי, לא תצטרכי עזרים חיצוניים. תרגישי יפה, ותהיי יפה בזכות עצמך."
אין ספק שחשוב קודם כל לאהוב את עצמך בזכות מי שאת, ולא בזכות עזרים חיצוניים. כשאת מרגישה יפה וסקסית רואים את זה, בכלל לא משנה אם את בלונדינית או ברונטית, רזה או שמנה, נמוכה או גבוהה. מגיע לך להרגיש טוב עם עצמך בזכות מי שאת. לא רק שהדברים לא סותרים אחד את השני, אני חושבת שהדברים הולכים יד ביד. כשאנחנו שונאות את המראה החיצוני שלנו קשה לנו להתחבר אליו, אנחנו נוטות להתמקד בחסרונות ולהתעלם מהיתרונות. כדי ליצור איפור טוב וכדי להתלבש נכון צריך לדעת להכיר גם את היתרונות וגם את החסרונות. צריך לדעת מה לטשטש, אבל בעיקר צריך לדעת מה להבליט.
עברתי ואני עדיין עוברת תהליך ארוך מאוד להכיר את עצמי ולאהוב את עצמי כמו שאני. חלק גדול מהתהליך הזה קרה בזכות החיבור שלי לאיפור, בזכות חצי השעה הזו בבוקר [או 10 דק', תלוי כמה זמן יש לי] שבה אני יושבת מול המראה ומסתכלת על הפנים שלי ממרחק 20 ס"מ. חצי שעה שכולה מוקדשת לאדם אחד- לעצמי.
מבחינתי איפור לא נועד להיות מסכה, הוא נועד להבליט את מי שאני. הוא עוזר לי להביע את עצמי, הוא עושה לי טוב על הלב. זו אולי קלישאה, אבל היא נכונה לגבי, כי אני באמת מתאפרת קודם כל בשביל עצמי. כן, זה עוזר לי להרגיש טוב עם עצמי ואני לא רואה בזה שום דבר רע.
איפור, כשהוא נעשה נכון, יכול לחולל הבדל עצום ואפשר לראות את ההבדל הזה כאן וכאן [הם אמיתיים לגמרי ולא נוצרו ע"י פוטושופ כמו שאוהבים לטעון] ואפילו בפוסט הזה שפירסמתי, בו אפשר לראות איך אפילו מסקרה יכולה ליצור הבדל גדול.


האם זה אומר שכל אחת חייבת להתאפר? ממש לא. אני אחזור על המסר השחוק של הפוסט הזה, איפור הוא כלי. קחי אותו לאן שאת רוצה, תשתמשי בו איך שנוח לך ורק את יכולה להחליט אם זה מתאים לך או לא. העיקר שתרגישי טוב עם עצמך.