מוקדם יותר הערב יצאתי עם כמה חברים לבית קפה. איכשהו בדרך הביתה התגלגלה שיחה על המרכז לאומנות הפיתוי, שהתגלגלה לשיחה על הטרדה מינית. תוך כדי השיחה חברה שלי טענה שאם אישה מוטרדת מינית והיא לא עושה שום דבר כדי להפסיק את זה, אז זו בעיה שלה וזו אשמתה שהיא מוטרדת.
המומה מהדברים האלה התערבתי בשיחה וניסיתי להסביר לה שזה לא עובד ככה, שהרבה פעמים אישה שחווה הטרדה מינית פשוט קופאת ולא מסוגלת להגיב. היא המשיכה להתעקש שזה לא ככה, שאם אישה רוצה שיכבדו אותה אז היא צריכה לתקוף בחזרה, אם מישהו מטריד אותה היא צריכה לתת לבחור סטירה ולא לשתוק.
התוודיתי וסיפרתי לה שהטרידו אותי מינית. לפני כשנתיים נסעתי בצהריים באוטובוס לעבודה, ולידי ישב חייל. אני ישבתי עם תיק והמון שקיות, אוזניות עם מוזיקה באוזניים, בוהה בחלון ומנותקת מהעולם. פתאום הרגשתי משהו מוזר באזור הברך, ואחרי כמה דקות התחושה שמשהו לא בסדר התגברה. הסתכלתי לכיוון הרגליים, וחשבתי שראיתי את החייל מזיז את היד. עדיין לא הייתי בטוחה מה קרה, וחשבתי לעצמי שאולי לא שמתי לב, שזה בטח סתם נדמה לי. סובבתי את הראש בחזרה לחלון, ושוב פעם הרגשתי משהו מוזר. הסתכלתי והפעם הבנתי שלא טעיתי, החייל אכן הניח עלי יד. התחלתי לדבר והוא ישר הבין, והזיז את היד. ושוב, המחשבה שאולי טעיתי, שאולי הוא לא שם לב או לא התכוון. סובבתי את הראש ושוב הרגשתי את היד שלו. רק בשלב הזה הצלחתי באמת להפנים שזה לא נדמה לי, אני לא טועה. הנבלה שיושב לידי אכן שולח ידיים. בשלב הזה לקחתי את הדברים שלי וקמתי מהמקום.
בשעתיים שאחרי בקושי תפקדתי. ישבתי בעבודה לא מרוכזת, עצבנית, על סף דמעות. לרגע אחד מתחשק לי לשרוף את העולם, ורגע אחר כך רציתי להתחבא מתחת למיטה ולבכות.
וכל הזמן חשבתי למה לא צעקתי עליו, למה לא נתתי לו סטירה. למה לא צילמתי אותו, למה לא התקשרתי למשטרה. איך זה ששתקתי, איך זה שנתתי לו לגעת בי.
כל כך קל להסתכל אחורה ולחשוב איך יכולתי לפעול אחרת, אבל המציאות היא שהתגובה שלי ממש לא חריגה. הרבה נשים שעברו הטרדה מינית קפאו תוך כדי, ולא היו מסוגלות להגיב. על אחת כמה וכמה בחורות מופנמות עם ביטחון עצמי נמוך.
השיחה עם אותה חברה השאירה אותי בהרגשה מזעזעת של חוסר אונים וגועל.
יש עדיין אנשים שמאמינים שאם מישהי עברה הטרדה מינית זה בגלל שהיא רצתה את זה, בגלל שהיא התלבשה בצורה חשופה, בגלל שהיא הלכה בלילה לבד או יצאה לפאב והשתכרה. העובדות בשטח מוכיחות אחרת לגמרי. נשים מכל שכבות האוכלוסיה עוברות הטרדות מיניות. זה קורה בבוקר, בצהריים ובערב. זה קורה לאישה שהתלבשה חשוף במועדון, וזה קרה לי ב-12 בצהריים באוטובוס, וזה קרה לי גם כשעבדתי בבית מלון ולבשתי את המדים הצנועים במיוחד של המלון. זה קורה לבחורות יפות, מכוערות, רזות ושמנות. בחורות צעירות ונשים מבוגרות. בחורות חילוניות ובחורות דתיות. וזה אפילו קורה לגברים, למרות שלא מדברים על זה.
נהוג לחשוב שהטרדה מינית היא פשע של תשוקה, אבל בדיוק כמו אונס זהו פשע של שליטה. וזה פשע שמופנה בעיקר כלפי נשים בגלל שיש עדיין גברים [וגם נשים, מסתבר] שרואים באישה חלשה ונחותה. וכשמישהו נחות ממך, אתה מרגיש שמותר לך לפגוע בו.
עובדה היא שבמדינות כמו איראן אחוז הפשעים המיניים גבוה בצורה קיצונית. במקום שבו דורשים מהאישה להסתיר את הגוף שלה כי הוא תועבה, במקום שבו לאישה כמעט ואין זכויות ואסור לה לצאת מהבית בלי ליווי של גבר- במקום כזה מותר לאנוס ולשלוח ידיים.
אני כותבת את הפוסט הזה מתוך הזעזוע, ובעיקר בשביל להעביר את המסר:
עברתי הטרדות מיניות מספר פעמים. אני לא אשמה באף אחת מהן. אני לא אשמה שקפאתי. ואני כבר לא מתביישת במה שעברתי.
עברתי תהליך ארוך מאוד בשביל להגיע להכרה הזו, ובעיקר להיות מסוגלת לדבר על הדברים בצורה פתוחה ולא להתבייש. חשוב לי לדבר על זה, בתקווה שזה יגרום גם לאחרות להרגיש קצת פחות רע עם עצמן. ובמידה ויש כאן גם קוראים גברים שחוו הטרדה או פגיעה מינית- המסר הזה מופנה גם אליכם.
גם אם ארצה לא אוכל להקיף את כל הנושא בפוסט אחד. יש המון מידע באינטרנט, בחרתי כמה קישורים עם מידע בעברית ובאנגלית:
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית [כולל הרבה מידע וטלפונים]
רשימת מרכזים וטלפונים לסיוע נפגעי ונפגעות תקיפה מינית
מיתוסים נפוצים על הטרדה מינית [עברית]
קמו"ת- סיוע ומידע של אוניברסיטת תל אביב
הגורמים להטרדה מינית [אנגלית]
מיתוסים על הטרדות מיניות [אנגלית]
אם עברת הטרדה או פגיעה מינית, יש עם מי לדבר על זה. יש גופים שמספקים תמיכה וסיוע במקרים האלה, אל תתביישי לפנות אליהם. ואם תרצי ותרגישי בנוח, המייל והפייסבוק שלי פתוחים בפנייך, ואני מבטיחה ששום דבר לא יצא ממני החוצה.
המומה מהדברים האלה התערבתי בשיחה וניסיתי להסביר לה שזה לא עובד ככה, שהרבה פעמים אישה שחווה הטרדה מינית פשוט קופאת ולא מסוגלת להגיב. היא המשיכה להתעקש שזה לא ככה, שאם אישה רוצה שיכבדו אותה אז היא צריכה לתקוף בחזרה, אם מישהו מטריד אותה היא צריכה לתת לבחור סטירה ולא לשתוק.
התוודיתי וסיפרתי לה שהטרידו אותי מינית. לפני כשנתיים נסעתי בצהריים באוטובוס לעבודה, ולידי ישב חייל. אני ישבתי עם תיק והמון שקיות, אוזניות עם מוזיקה באוזניים, בוהה בחלון ומנותקת מהעולם. פתאום הרגשתי משהו מוזר באזור הברך, ואחרי כמה דקות התחושה שמשהו לא בסדר התגברה. הסתכלתי לכיוון הרגליים, וחשבתי שראיתי את החייל מזיז את היד. עדיין לא הייתי בטוחה מה קרה, וחשבתי לעצמי שאולי לא שמתי לב, שזה בטח סתם נדמה לי. סובבתי את הראש בחזרה לחלון, ושוב פעם הרגשתי משהו מוזר. הסתכלתי והפעם הבנתי שלא טעיתי, החייל אכן הניח עלי יד. התחלתי לדבר והוא ישר הבין, והזיז את היד. ושוב, המחשבה שאולי טעיתי, שאולי הוא לא שם לב או לא התכוון. סובבתי את הראש ושוב הרגשתי את היד שלו. רק בשלב הזה הצלחתי באמת להפנים שזה לא נדמה לי, אני לא טועה. הנבלה שיושב לידי אכן שולח ידיים. בשלב הזה לקחתי את הדברים שלי וקמתי מהמקום.
בשעתיים שאחרי בקושי תפקדתי. ישבתי בעבודה לא מרוכזת, עצבנית, על סף דמעות. לרגע אחד מתחשק לי לשרוף את העולם, ורגע אחר כך רציתי להתחבא מתחת למיטה ולבכות.
וכל הזמן חשבתי למה לא צעקתי עליו, למה לא נתתי לו סטירה. למה לא צילמתי אותו, למה לא התקשרתי למשטרה. איך זה ששתקתי, איך זה שנתתי לו לגעת בי.
כל כך קל להסתכל אחורה ולחשוב איך יכולתי לפעול אחרת, אבל המציאות היא שהתגובה שלי ממש לא חריגה. הרבה נשים שעברו הטרדה מינית קפאו תוך כדי, ולא היו מסוגלות להגיב. על אחת כמה וכמה בחורות מופנמות עם ביטחון עצמי נמוך.
השיחה עם אותה חברה השאירה אותי בהרגשה מזעזעת של חוסר אונים וגועל.
יש עדיין אנשים שמאמינים שאם מישהי עברה הטרדה מינית זה בגלל שהיא רצתה את זה, בגלל שהיא התלבשה בצורה חשופה, בגלל שהיא הלכה בלילה לבד או יצאה לפאב והשתכרה. העובדות בשטח מוכיחות אחרת לגמרי. נשים מכל שכבות האוכלוסיה עוברות הטרדות מיניות. זה קורה בבוקר, בצהריים ובערב. זה קורה לאישה שהתלבשה חשוף במועדון, וזה קרה לי ב-12 בצהריים באוטובוס, וזה קרה לי גם כשעבדתי בבית מלון ולבשתי את המדים הצנועים במיוחד של המלון. זה קורה לבחורות יפות, מכוערות, רזות ושמנות. בחורות צעירות ונשים מבוגרות. בחורות חילוניות ובחורות דתיות. וזה אפילו קורה לגברים, למרות שלא מדברים על זה.
נהוג לחשוב שהטרדה מינית היא פשע של תשוקה, אבל בדיוק כמו אונס זהו פשע של שליטה. וזה פשע שמופנה בעיקר כלפי נשים בגלל שיש עדיין גברים [וגם נשים, מסתבר] שרואים באישה חלשה ונחותה. וכשמישהו נחות ממך, אתה מרגיש שמותר לך לפגוע בו.
עובדה היא שבמדינות כמו איראן אחוז הפשעים המיניים גבוה בצורה קיצונית. במקום שבו דורשים מהאישה להסתיר את הגוף שלה כי הוא תועבה, במקום שבו לאישה כמעט ואין זכויות ואסור לה לצאת מהבית בלי ליווי של גבר- במקום כזה מותר לאנוס ולשלוח ידיים.
אני כותבת את הפוסט הזה מתוך הזעזוע, ובעיקר בשביל להעביר את המסר:
עברתי הטרדות מיניות מספר פעמים. אני לא אשמה באף אחת מהן. אני לא אשמה שקפאתי. ואני כבר לא מתביישת במה שעברתי.
עברתי תהליך ארוך מאוד בשביל להגיע להכרה הזו, ובעיקר להיות מסוגלת לדבר על הדברים בצורה פתוחה ולא להתבייש. חשוב לי לדבר על זה, בתקווה שזה יגרום גם לאחרות להרגיש קצת פחות רע עם עצמן. ובמידה ויש כאן גם קוראים גברים שחוו הטרדה או פגיעה מינית- המסר הזה מופנה גם אליכם.
גם אם ארצה לא אוכל להקיף את כל הנושא בפוסט אחד. יש המון מידע באינטרנט, בחרתי כמה קישורים עם מידע בעברית ובאנגלית:
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית [כולל הרבה מידע וטלפונים]
רשימת מרכזים וטלפונים לסיוע נפגעי ונפגעות תקיפה מינית
מיתוסים נפוצים על הטרדה מינית [עברית]
קמו"ת- סיוע ומידע של אוניברסיטת תל אביב
הגורמים להטרדה מינית [אנגלית]
מיתוסים על הטרדות מיניות [אנגלית]
אם עברת הטרדה או פגיעה מינית, יש עם מי לדבר על זה. יש גופים שמספקים תמיכה וסיוע במקרים האלה, אל תתביישי לפנות אליהם. ואם תרצי ותרגישי בנוח, המייל והפייסבוק שלי פתוחים בפנייך, ואני מבטיחה ששום דבר לא יצא ממני החוצה.
כל הכבוד על הפוסט הכה חשוב הזה. עצוב שיש עדיין בעולם אנשים, במיוחד נשים - כמו חברתך - שחושבות בצורה מעוותת שכזו.
השבמחקתודה רבה. חשוב לי לשתף, כי מבחינתי מצב כזה הוא בלתי נסבל
מחקאני לא מאמינה שיש נשים שחושבות שזו אשמת הנשים.
השבמחקבושה וחרפה.
אני למזלי לא חוויתי דברים כאלה.
אומנם הייתה לי "חוויה" עם עובד נשוי מסויים שהציע לי לנהל רומן איתו פעמיים ואני לא בטוחה שעשיתי את הבחירה הנכונה שלא עשיתי עם זה שום דבר. אם זה יקרה פעם שלישית מצידו, יהיה פה בלגאן.
ובכן... מסתבר שכן :/
מחקאם אותו בחור ממשיך להציע לך הצעות שונות ומשונות וזה לא מתאים לך- יש לך את כל הלגיטימציה להפסיק את זה. אל תתביישי לעמוד על שלך, להבהיר לו שאת לא מעוניינת ולדרוש ממנו להפסיק עם ההצעות האלה. ואם הוא לא עושה את זה- יש לך את כל הלגיטימציה לפנות לגורמים רשמיים כדי שיתערבו
אני מאוד מסכימה את הדברים שכתבת , אכן בורות של לא מעט אנשים בארץ , ורק מעט שבדרך כלל חוו את זה על בשרם יודעים מהו הקיפאון הזה.
השבמחקישנו רק דבר אחד שאני חולקת עליו מעט , וזה עניין הלבוש.
אני באמת ובתמים חושבת שכשאישה הולכת לבד בלילה לבושה בצורה פרובוקטיבית , זה מזמין את כל המילים המפגרות של הגברים האידיוטים בארצנו. אני לא אומרת שזו הסיבה , כי לצערינו הן לא הנשים היחידות שמותקפות , אבל זו בהחלט יכול להיות לזה קשר למקרים שיכול להיות שלא היו קורים אם היא לא הייתה מתהלכת לבד בלבוש הזה.
אני רוצה להפריד בין שני דברים.
מחקנהוג לחשוב שרק נשים שמתלבשות בצורה פרובוקטיבית למשל יחוו הטרדות מיניות, בפועל זה פשוט לא נכון. עובדה שהחייל ההוא הטריד אותי כשהייתי לבושה בגופייה, אבל גם הטרידו אותי כשעבדתי בבית מלון ולבשתי מדים צנועים מאוד. עובדה שגם בחברות דתיות יש רמות גבוהות של הטרדות מיניות.
אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וזכותה של בחורה להתלבש איך שהיא רוצה, ולפי החוק אסור לאף אחד להטריד אותה. לכן בשום מצב אי אפשר לבוא לבחורה ולהגיד לה "את אשמה". זה לא הוגן, זה מסיר את האחריות מהאשם האמיתי, שהוא המטריד. אנחנו לא חיות אדם, אנחנו מסוגלים לשלוט על מה שיוצא לנו מהפה ועל המקום שבו הידיים שלנו נמצאות. התירוצים האלה של "היא ביקשה את זה", "היא התלבשה כמו זונה" וכו' רק נותנים לתוקפים לגיטימציה להמשיך ולהטריד ולפגוע.
זה דבר אחד. מנגד, אני מסכימה איתך שאנחנו צריכות להיות ערניות ולשמור על עצמנו עד כמה שאפשר, ולשים לב באיזו סיטואציה אנחנו נמצאות. ואם אנחנו במקום שמרגיש לנו לא נעים, או שאנחנו חוששות שמשהו רע עומד לקרות פשוט לקום וללכת, לקרוא לעזרה. אנחנו צריכות להיות חכמות ולדאוג לעצמנו, ואם יש בעיה לפעול כדי לשמור על עצמנו.
וכאן שוב יש בעיה, מאחר והמיתוס הזה שרק נשים שמתלבשות חשוף, באמצע הלילה, עוברות הטרדות מיניות בעצם מקשה עלינו לזהות סיטואציה בעייתית. הרבה מאוד מקרים של פגיעה מינית מתרחשים דווקא לאור יום, במקומות "הבטוחים" שלנו כמו הבית, בצבא או במקום העבודה. והרבה פעמים זה נעשה דווקא ע"י מישהו שאנחנו מכירים- רוב משפחה, שכן, הבוס וכמו ששחר סיפרה בתגובות למעלה- אפילו ע"י נהג אוטובוס שהיא מכירה וראתה כל יום.
הנושא הזה יכול להוציא ממני ספר ולא רק תגובה אבל, אני אנסה לתמצת. את חוויית ההטרדה המינית באוטובוס חוויתי לא פעם. בפעם הראשונה שזה קרה, זה היה בתקופה שלמדתי לפסיכומטרי וכך אחרי עבודה וקורס ערב נרדמתי באוטובוס כשאני מתעוררת ליד של בחור צעיר שמלטפת את הירך שלי. התחלתי לצרוח עליו והתגובה שלו הייתה: "אבל את ישנת!", כי זה הופך את זה לליגיטימי בעולם המעוות שהוא חי בו. לשמחתי, הנהג הכיר אותי מהנסיעות אחרי הקורס, עצר את האוטובוס ופיזית זרק את הבחור הזה החוצה. בפעם השנייה שזה קרה, הייתי מבוגרת יותר וזה היה גבר דתי ששלח ידיים בערמומיות וגם לא שתקתי. הסתכלתי לו לתוך העיניים ואמרתי "אני לא מתכוונת לזוז מפה אז אני ממליצה לך לקום ולעבור מקום לפני שאני מתחילה לצעוק מעמקי נשמתי". הוא קם וברגע שהאוטובוס עצר, הוא ירד.
השבמחקבמקומות עבודה חוויתי התבתטאויות שלא במקום ומיד אמרתי שזה לא מתאים לי, בלי לפחד בכלל. חשוב להכיר את החוק בנושא הטרדות מיניות בעבודה, שכן את מחוייבת להגיד לפחות פעם אחת שאת לא מעוניינת שידברו אלייך או לידך כך או שיגעו בך וכן הלאה.
אני לא מסכימה עם המגיבה מעלי ובטח שלא עם חברה שלך, שאישה שהולכת לבדה בחושך או לבושה באופן חשוף, מזמינה צרות מראש. עם זאת, אני אדאג שלא להיות במצב כזה. הכוונה שלי היא שאני מראש אנסה להימנע ממצבים שיכולים להפוך למסוכנים. לא כי אני לא פמיניסטית מספיק אלא, כי אני ריאלית מספיק כדי לדעת שדברים קורים ולא רק בחושך.
לצערי, זה קורה לכולן בדרך זו או אחרת ומה שהכי חשוב זה לדעת לנתק את עצמך מהקיפאון ולהילחם פיזית - לצעוק, להרביץ, לירוק, לצבוט וכל מה שלימדו אותנו בגן שלא לעשות.
תודה ששיתפת, ומצטערת לשמוע שגם היית צריכה לעבור דברים כאלה :/
מחקהאומץ והיכולת שלך להגיב בסיטואציות כאלה בצורה כזו מעוררת בי הערצה. אני מקווה שאם חס וחלילה זה יקרה לי שוב, אני אצליח להגיב בצורה כזו.
אני מסכימה איתך שאנחנו צריכות לשמור על עצמנו, הבעיה היא שכמו שאמרת, דברים קורים גם במקומות שמרגישים לנו בטוחים ובשעות היום.
אמרתי לך את דעתי...
השבמחקהמחשבה שזה באשמת הקורבן היא מגוחכת ומטומטמת ולא מעבר... זכותי ללבוש מה שבא לי, ואתה תצטרך לשלוט בעצמך (כמו שאתה שולט בידיים שלך לא לקחת מוצר מבלי לשלם בסופר...).
יש כאלה שגם לא שולטים על זה שלא לוקחים מוצר בסופר...
מחקומילא זה רק היה קשור ללבוש, אבל זה כ"כ לא.
אני זוכרת שכתבת על השיחה הזו וגם כתבתי באריכות את דעתי על העניין וכמובן שהמשכנו בשיחתנו האישיות בנושא :)
השבמחקאני חושבת שה"הגיון" (בכוונה במרכאות) מאחורי זה שהאישה היא האשמה היא שאם זה קרה בגלל ש*היא* היתה לא בסדר, אז *לי* זה לא יקרה. כי אני בסדר. ואני יודעת איך להתנהג, ואני לא הייתי נותנת לזה לקרות.
אבל ברגע שמשהו הוא נחלת הכלל, משהו שיכול לקרות לי בכל רגע נתון ללא קשר ללבוש שלי, למוצא שלי, למראה שלי וכו' זה מכניס אותנו למצב של חרדה שאנחנו לא רוצות להיות בתוכו כי פשוט לא נוח להיות במקום הזה.
לפעמים זה בתת מודע שלנו שאנחנו חושבות ככה, לפעמים זה משהו שהוא חצי מודע.
אבל יש בזה איזשהו הגיון. גם אם הוא עקום לגמרי.
וכמובן שבגלל שאין כאן הגיון באמת, ובגלל שזה אף פעם לא אשמת הקורבן (גבר או אישה)צריך להמשיך ולהעביר את המסר הזה הלאה. לדבר על זה, להוציא החוצה את התחושות, ולגרום לציבור הרחב להבין שמעשים מגונים / אונס הן עברות לכל דבר = נעשות על ידי עברינים והם אילו שצריכים להיות מועמדים לדין. גם חברתית וגם משפטית. והסיבה שאני כותבת חברתית היא שאם אישה שעברה חוויה כזו נתפסת כאשמה חברתית זה מראה שהחברה שלנו רקובה מהיסוד.
אני מכירה ומבינה את ההיגיון הזה, בשורה התחתונה אנחנו רוצים להרגיש בטוחים וזה נורא לחשוב שאת יכולה לעלות על אוטובוס ב-12 בצהריים ומישהו עדיין יפגע בך.
מחקאני מסכימה איתך לגמרי שזה מסר שאנחנו צריכים להעביר הלאה, שזה לא מקובל ולא לגיטימי להיות עבריין, והטרדה מינית היא עבירה. כל עוד נאפשר אמירות כמו "היא ביקשה את זה" ו"זה בעיה שלה", אנחנו מסמנים לעבריינים שמותר להם, שאנחנו מקלים ראש במה שהם עשו