יום שבת, 23 במרץ 2013

פוסט במהדורה מוגבלת


תקראו לי שטחית, אבל יש לי חולשה לעיצוב של אריזות. אני מפנטזת על פודרת המטאוריטים של גרלן רק בגלל העיצוב ההורס שלה, למרות שאני יודעת שהיא לא בדיוק תשפר לי את החיים.
ריכזתי בפוסט הזה שלושה מוצרים במהדורה מוגבלת של מאק ובובי בראון עם עיצוב מיוחד וכייפי, שעשה לי נעים בבטן.
אם אתן קוראות עוד בלוגי ביוטי חוץ משלי, סביר שכבר נתקלתן בכמה וכמה סקירות על הקולקצייה של מאק, עימכן הסליחה.

Bobbi Brown- Rich Caviar Eye Palette
מחיר: 330 ש"ח
* התקבל לסקירה
לא היה קל לבחור רק 4 תמונות מתוך הבוק הענק שעשיתי לפלטה הזו... אני פשוט מאוהבת בעיצוב שלה. קלאסי, אלגנטי ויוקרתי.
זוהי פלטה של שש צלליות: 3 מאט, 2 שימריות ואחד אלוהינו [אה... סליחה, התכוונתי לצללית. כנראה שאפתי אדי אקונומיקה]. הפלטה יצאה במהדורה מוגבלת כחלק מקולקציית מתנות מיוחדת, והיא בעיקר מכוונת לאיפור ערב דרמטי וחגיגי יותר. כל הצלליות הולכות על אותו קו של גוונים דומים- חום, בז' וירקרק, ולכן השילובים האפשריים דיי דומים וצפויים.דווקא השילוב במרקמים הוא זה שמאפשר קצת יותר שונות, ואפשר ליצור איתה גם איפור ערב דרמטי ועמוס בגליטרים, וגם איפור יום רגוע.
האיכות של הצלליות לא זהה. שלושת הצלליות העליונות (bone, candlelight, wheat) רכות ופיגמנטיות מאוד, גם הצלליות מאט שבד"כ נוטות להיות קשות לעבודה. מאחר ו-bone היא צללית בהירה שקרובה מאוד לגוון העור שלי לא כ"כ הצלחתי לצלם אותה כמו שצריך [אבל היא שם, נשבעת! אני לא סתם נותנת שמות לפיסות עור חשופות]

[אולי בתמונה הזו תצליחו לראות קצת יותר]
השלשה התחתונה קצת יותר בעייתית. olive היא משהו בין שימר לגליטר ודיי קשה לעבוד איתה בגלל המרקם הזה. אני פחות אוהבת לעבוד איתה בפני עצמה והעדפתי להניח אותה מעל צלליות אחרות [בעיקר הבהירות] כדי להדגיש אותן.
black topaz לעומת זאת היא אחת הצלליות המצטיינות בפלטה. הגוון שלה הוא משהו בין חום לאפור, והשימר שלה עדין. היא פיגמנטית ורכה מאוד, ונוחה לעבודה ולטשטוש.
rich caviar היא צללית חומה כהה במרקם מאט. אני אוהבת את הגוון שלה מאוד, וגם היא פיגמנטית ורכה. משום מה דיי קשה לטשטש אותה, לכן אני עובדת איתה בעדינות.
הפלטה מגיעה עם מברשת דו צדדית קטנה שלא הרגשתי שום צורך לנסות [לפחות זה לא אפליקטור ספוג גרוע].
יצרתי איתה איפור עיניים דרמטי שמתאים לערב ולכן גם לא הצלחתי לתעד אותו כמו שצריך, אבל הצלחתי לצלם תמונה נורמלית של איפור יומיומי ועדין יותר.


השתמשתי בשלוש צלליות: candlelight על שני שליש עפעף, black topaz ו- rich caviar בשליש החיצוני ובקפל.

אחת לשלוש דקות בערך מאק מוציאים קולקצייה חדשה במהדורה מוגבלת, ואנחנו זוכות לפגוש עיצובים חדשים ושיתופי פעולה מיוחדים. הפעם הקולקציה יוצרה בהשראת Archie's girls, קומיקס חביב שמקורו בשנות ה-40 [ליאן השקיעה וחפרה בהיסטוריה]. בשונה מהאריזה השחורה הרגילה של מאק, הפעם כל המוצרים מגיעים באריזות לבנות עם עיטורים מהקומיקס. איכשהו אני קיבלתי דווקא את החלק של בטי, העשירה הפתיינית [האם זה ניסיון לנבא את העתיד שלי?]
* כל מוצרי מאק קיבלו אישור כשרות לפסח [באמא'שלי, זה מידע אמיתי]

MAC- Mall Madness
מחיר: 99 ש"ח
* התקבל לסקירה


הוותיקות שביניכן בוודאי זוכרות את הגלוס המסכן של עפרה, בגוון שאהבתי עם אפליקטור ששנאתי. הגלוס של מאק בא לי טוב, בגוון סגלגל-עדין ודומה מאוד לגלוס של עפרה, שמסר נשמתו לבורא זה מכבר. הפעם זכיתי לתיקון בדמות אפליקטור ספוג נורמלי ונוח לשימוש.
הגלוס פיגמנטי מאוד, מספיקה בערך חצי מהכמות שיוצאת עם האפליקטור. יש לו ריח מתקתק ודיי דומיננטי, אני דווקא זורמת עם זה.
הוא לא כ"כ עמיד, כבר אחרי שעתיים הוא מתחיל לדהות, וגם מרגיש דביק מאוד על השפתיים [זה פחות מפריע לי, למען האמת]. מה שכן, הוא מאוד מאוד לחותי והציל אותי באחד הימים כששכחתי את הלובלו בבית וחשבתי שאני מתחרפנת.
היצור הזה נכנס לתיק האיפור שלי והפך להיות מוצר קבוע [שזוכה לקריאות "איזה חמוד!" כל פעם כשאני מוציאה אותו מהתיק לטאץ'-אפ].


יש בו גם נצנצים קטנים מוזהבים, שתורמים למראה שלו. מרחתי ממש מעט על השפתיים, אפשר להעמיס יותר גלוס כדי לקבל שפתיים מודגשות יותר.

וכך הוא נראה בשילוב עם שאר הפנים [וגם קיבלתן הצצה לאחד הפוסטים הבאים].

MAC- Veronica's Blush
מחיר: 160 ש"ח
* התקבל לסקירה


אחרי שהפסקתי לרייר על הדבר היפה הזה, נתקלתי בבעיה. מצד אחד קוראים לו Veronica's Blush, מצד שני הוא מוגדר בתור pearlmatte face powder, מה שקצת לא מסתדר לי בראש. איך פנינה יכולה להיות מאט? ומה עושים בכלל עם הדבר המוזר הזה? זה ורוד ושימרי מדי בשביל להיות פודרה, זה בהיר מדי בשביל להיות סומק. זה גדול מדי בשביל להיות איפור עיניים... לא רק אני חוויתי בלבלות עם המוצר הזה [למשל כאןוכאן] ואפילו ההגדרה באתר של מאק לא הכי ברורה.
אחרי שאכלתי לעצמי את הראש החלטתי פשוט להניח אותו בכל מיני צורות ולראות מה יקרה. לקחתי סיכון והנחתי כפודרה- ובום, קסם! הגוון מתאים לי בול, ובאופן קצת מוזר לא מתקבל עלי כשימרי בכלל, אלא פשוט כפודרה בגימור טבעי ויפה. ניסיתי אותה בנתיים רק בימים קרירים והיא מחזיקה מצוין, אבל המבחן האמיתי יהיה בקיץ.
חשוב לי לציין שיש לעור שלי קטע מוזר- גם מוצרים שימריים מאוד מתקבלים עלי בצורה דיי מתונה. לא בטוח שהמוצר הזה יתאים גם לכן כפודרה, ואני ממש ממליצה לנסות לפני שקונים. אל תתביישו להגיע לחנות ולבקש מהצוות להתנסות לפני הרכישה, היתרון הגדול של מאק שאפשר לנסות את המוצרים בלי לחטוף איזה זיהום-עור אלים [וגם לא יעשו לכן פרצופים סטייל דיילות-פארמים].

לסיכום: יכול להיות ששכחתי להתייחס לזה בפוסט, אבל העיצובים הורסים! [אה, בעצם יכול להיות שזה הוזכר פעם או פעמיים]. ברמה הפרקטית כל אחד מהמוצרים נכנס לשגרת האיפור שלי, חלקם על בסיס קצת יותר קבוע מאחרים.
המחיר הוא עקב אכילס של כל אחד מהם. זה לא סוד שאני סטודנטית-ענייה בעוצר קניות, ולכן המוצרים האלה לא בדיוק ריאליים בשבילי. בחרתי לסקור אותם בכל זאת מאחר ויש לי מגוון של קוראות שמתעניינות גם במוצרים יקרים יותר.  אני סומכת עליכן שאתן מספיק אינטיליגנטיות ויכולות להחליט לעצמכן מה עונה לתקציב שלכן ומה לא.

חג שמח :)

יום רביעי, 6 במרץ 2013

פוסט מירמור לא אופנתי

אני ליהי, ואני לא מבינה כלום באופנה.
[וזה היה בערך הסוד הכי גלוי בעולם. אבל מילא]

מצד אחד, הגעתי לעולם הזה עם חוש אופנתי מקרטע ואני חיה טוב מאוד גם בלי להתעמק בהפקות אופנה וקולקציות חדשות.
מצד שני, אני יכולה להתעלם מטרנדים עד מחר, אבל מחר בבוקר אני אצטרך להחליף את הפיג'מה למשהו קצת פחות דהוי וסמרטוטי. והעניין הזה של מציאת חלופה הולמת לפיג'מה הולך ונעשה קשה יותר בזמן האחרון.
אני לא בחורה רזה כבר 6 שנים בערך [ותודה לצה"ל שהביאני עד הלום]. בשלב של מידה 42 זה עוד היה נסבל, בשלב של מידה 44 זה היה קשה אבל נסבל, ועכשיו כשאני על התפר שבין 44 ל-46 זה הפך להיות משימה בלתי אפשרית.
קול דמיוני קורא לי להפסיק להתבכיין ולעשות דיאטה, אבל אני לא מאמינה בדיאטות. זה לא מטעמי עצלנות, זה בגלל שדיאטות פשוט לא עובדות. דיאטה זה נחמד בשביל להוריד קילו או שניים. דיאטות זה נחמד בשביל להתמיד בהן במשך חצי שנה, לרדת יפה ואז לשבור את הכל בבת אחת ולהעלות שוב את כל מה שהורדנו בתוספת ריבית. אם אתן לא מאמינות לי, תחפשו מחקרים אחרונים בעניין. רק כ-5% מהאנשים שעשו דיאטה הצליחו לשמור על המשקל שרצו למשך שנה ויותר. הרוב לא הצליחו להגיע למשקל היעד, או שהצליחו להגיע אליו ומהר מאוד עלו במשקל שוב. לא ברור לגמרי למה זה קורה, בשורה התחתונה אין היום למדע ולרפואה כלים יעילים להתמודד עם השמנת יתר.
היום יודעים שאדם שמן הוא לא בהכרח אדם חולה. אפשר להיות בעודף משקל ולשמור על כושר וערכים תקינים. רק היום קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם שעשיתי והכל תקין.
ומעבר לכל זה- זה הגוף שלי. אולי יום אחד אני אתעורר ואגלה שאני דוגמנית בלונדינית וחטובה בגובה 1.70 עם כוחות-על ויכולת לרוץ על עקבים. עד אז- זו מי שאני, ואני לא מתכוונת להפוך את העולם כדי להתאים לאידיאל יופי צר ולא ריאלי.

אז לקחתי את מי שאני לקניון כדי למצוא משהו ללבוש.
יש לי נטייה לקנות מעט בגדים ואז לחרוש עליהם עד המוות, וגם הפעם מצאתי את עצמי עם שני זוגות מכנסיים שמישים בארון [איכשהו זה תמיד בא לי בהפתעה]. עברתי בחנויות הקבועות והסכמתי למדוד כל דבר שעשה קולות של מכנסיים ועל התווית היה מספר גבוה מ-42. מספר הזוגות שהצליחו לעבור את הירכיים שלי היה חד ספרתי, מספר הזוגות שהצליחו להיסגר בלי לחנוק אותי עמד בערך על שניים, ומתוכם אף אחד מהם לא החמיא לי.
בלית ברירה נכנסתי לחנויות שאני לא אוהבת, ואת סופו של המסלול סיימתי בחנות של עונות. גם כאן הסכמתי למדוד ה-כ-ל. אחרי שסיימתי לחרוש על כל החנות, הצלחתי לברור ארבעה זוגות שהסכימו לעלות עלי ונראו בסדר. בדיעבד, זו הייתה אחת הרכישות הכי גרועות שלי. עונות מתיימרים לפנות לקהל של מידה 40 ומעלה, ולעצב בגדים שיחמיאו לנשים במידות האלה. בפועל, הדגמים שלהם לא מחמיאים לאף אחת, בטח לא לנשים מלאות ושמנות. מכנסיים שחותכים את הבטן במקום לחטב אותה, חולצות סמרטוטיות שרק מבליטות את הצמיגים במקום לטשטש. זה מכעיס כשזה קורה בחנויות אחרות, וזה מרתיח פי כמה וכמה בחנות שזה קהל היעד שלה. וזה הכי מכעיס כשהם מתעלמים מפנייה שהעברתי דרך האתר שלהם.

אי אפשר לדבר על בגדים בלי לדבר על המחירים המוגזמים. ברוב החנויות המחירים גבוהים ולא מוצדקים, ובטח שלא תואמים את האיכות הירודה של הבגדים. חולצות שמאבדות צורה אחרי כביסה אחת [גולף], חולצות שמתחילות להתפרק אחרי 5 כביסות [גולף גם כן], מכנסיים שמתחילים להישחק אחרי שבועיים [רנואר, פוקס, גולף].
אומרים שעדיף לקנות מעט, אבל יקר ואיכותי. רק שהאיכותי באמת יקר מאוד ולא ריאלי בשביל רוב האוכלוסייה. והיקר הממוצע בקניונים- פשוט לא שווה את הכסף. מבצעי סוף עונה זה נחמד, רק שעד אז אין לי סיכוי למצוא פיסת בד שתעלה לי על הזרת.

אני מיואשת, מתוסכלת ועצבנית. משימה פשוטה הפכה להיות בלתי אפשרית מבחינתי. רוב החנויות מתעלמות מהמידה שלי, וגם אם כתוב על הבגד שהוא במידה 44 או 46, בפועל הוא בקושי 40-42. במקרים הנדירים פריטים כן עולים עלי, הם פשוט לא מחמיאים. אז הצלחתי לקושש כמה זוגות מכנסיים, מצאתי עוד כמה פריטים חביבים בתמנון. אני אוהבת את הדברים של דפנה לוינסון אבל יכולה לקנות רק במחירי סוף עונה [וגם אז 100 שקל לחולצה כבד לי בכיס].
עשיתי כמה נסיונות להזמין בגדים מחו"ל דרך האינטרנט, אבל פשוט אין לי את זה. כל ההזמנות שלי מאסוס הוחזרו אחר כבוד, ובכסף ששילמתי על משלוחים בחזרה יכולתי לקנות חולצה אחת בארץ.
ההרגשה שלי שרוב החנויות מנסות למכור בגדים אופנתיים ותו לא. אין שום ניסיון להבין את הצרכים של הלקוחה, אין שום ניסיון לתפור לה בגדים שיחמיאו לה וישרתו אותה ביומיום. ובעיקר- אין שום ניסיון לפנות לקהל רחב של לקוחות. בענפים אחרים נהוג למצוא מגוון רחב של מוצרים שיתאימו למגוון רחב של אנשים. כשאני מנסה לקנות בגדים אני מרגישה כאילו אני זו שצריכה להתאים את עצמי לקו של החנות.
ועכשיו תסתכלו סביבכן. כמה מהחברות שלכן מוגדרות כבעלות "פרופורציה מושלמת"? וכמה מתוכן רזות, מלאות, שמנות, גבוהות, נמוכות? כמה מהן יכולות להוציא 300 שקל על מכנסיים?
ובעיקר...
כמה מכן מסוגלות לצאת בהרגשה טובה מחנות בגדים? כמה מכן יוצאות בהרגשה קשה וחסרת ביטחון?

כתבתי את הפוסט הזה בעיקר כדי לפרוק קיטור. אני לא יודעת איזה תגובות אני מצפה לקבל, ואני מניחה שגם אין פתרונות קסם. תהיתי אם לשלוח מכתב מסודר לרשתות בגדים שונות, אבל אני לא יודעת אם יש לי כוח ואם יצא מזה משהו. בקיצור, הפוסט הזה נכתב בסימן "לא יודעת".


יום שבת, 2 במרץ 2013

ללמוד להתאפר

נכנסת לסופר פארם ממש לשנייה כדי לקנות שמפו ודיאודורנט. בדרך לקופה העין שלך קולטת איזו צללית מהממת, או את קולקציית השפתונים החדשה... ואת מסתכלת עליהם בעצב, מצד אחד ממש ממש בא לך. מצד שני, הצללית המהממת שקנית לפני חצי שנה שוכבת זרוקה במגירה, אחרי שניסית להשתמש בה פעמיים ונראית כמו ליצן.
זה בסדר אם התרחיש הזה מוכר עד כאב, גם אני הייתי במקום הזה ;)
בשביל להתאפר לבד את צריכה להכיר כמה מוצרים וכמה טכניקות בסיסיות, וזה בהחלט משהו שאפשר ללמוד. לדעתי איפור זה כלי ואת יכולה להשתמש בו איך וכמה שאת רוצה. בין אם זה יהיה רק באירועים מיוחדים או כל יום, כדאי להכיר את הבסיס כדי להתאפר בצורה שתחמיא לך. חשוב לא לפחד לטעות ולא לפחד להתנסות, כי רק ככה לומדים :)
ריכזתי את הדרכים העיקריות ללמוד איפור, כל אחת עם היתרונות והחסרונות שלה כדי שתוכלי לבחור במה שמתאים לך.

ללמוד להתאפר לבד
יש היום באינטרנט כמויות אדירות של מידע: יש פורומים, קבוצות בפייסבוק, בלוגים וערוצי יוטיוב שעוסקים באיפור, וחיפוש קצר ינחית עליכן ערימות של מידע. בשנה-שנתיים האחרונות יש התלהבות מהתחום הזה גם בארץ, ואפשר למצוא המון מידע בעברית.
היתרונות: זה בחינם, ואת יכולה להתחיל בקטן ולהתקדם בקצב שלך. ככה תכירי את הטרנדים החדשים, וגם תיחשפי למגוון רחב של טכניקות.
החסרונות: לפעמים החיפוש אחרי סרטונים טובים מרגיש כמו חיפוש מחט בערימת שחת. אומנם יש מיליון סרטונים ובלוגים, אבל לא כולם טובים, ויש סיכוי טוב שתיחשפי לשטויות.
למידה עצמית לא מתאימה לכולן, היא יכולה להיות מתסכלת ויכולה לגרום לך להזניח את הנושא. ולפעמים פשוט צריך שמישהו יהיה שם, יראה איך אנחנו עובדות ויעיר לגבי הטכניקה שלנו, וימנע מאיתנו לעשות טעויות.
מאיפה מתחילים? בבלוג שלי תמצאו לא מעט מידע, ובצד שמאל גם קישורים לבלוגים נוספים ומומלצים. פורום איפור בתפוז הוא גם כן מקום טוב לבקר בו, בעזרת חיפוש פשוט תמצאו המון תשובות לשאלות בסיסיות, ותוכלו גם לשאול שאלות בעצמכן.

שיעור פרטי עם מאפרת
לא מעט מאפרים ומאפרות מעבירים שיעורי איפור פרטיים אחד-על-אחד. חלק מהמאפרות מעבירות גם שיעורים בקבוצות קטנות, למשל במסגרת של מסיבת רווקות וכו'.
היתרונות: את בוחרת מי תלמד אותך להתאפר, ויכולה לבחור מישהי שאת אוהבת את הסגנון שלה וקיבלת עליה המלצות. את מחליטה מה מעניין אותך ללמוד, ואם תרצי תוכלי לקחת עוד שיעורים כדי להרחיב את הידע, או לקחת שיעורים אצל כמה מאפרות כדי ללמוד סגנונות שונים. למאפרת בד"כ אין אינטרס למכור לך מוצרים, ולכן תוכל להמליץ לך על מגוון של דברים או ללמד אותך לעבוד עם מה שכבר יש לך.
חסרונות: בעיקר המחיר, שנע החל מ-350 ועל 600 ש"ח לשיעור [תלוי בוותק של המאפרת ובאזור המגורים].
מאיפה מתחילים? לפני שבוחרים מאפרת חשוב לקבל המלצות, להסתכל על תיק עבודות ולעשות סקר שוק, כדי לוודא שאת בוחרת במאפרת עם מספיק ידע וניסיון בהדרכה. לדעתי עדיף לא להתפשר, ולקחת שיעור אצל מישהי וותיקה יחסית ומנוסה, גם אם זה יקר יותר. אתן גם יכולות להיכנס לפורום איפור ולבקש שם המלצות.
* לאחרונה נחשפתי ליוזמה יפה של "שרומבה", לארגן סדנאות איפור במחירים שפויים, ולכלול גם החלפת  ותרומה של מוצרי איפור. מאחר ולא התנסיתי בסדנה אני לא יודעת להמליץ מעבר.

שיעורי איפור בבתי ספר לאיפור
רוב בתי הספר המקצועיים מציעים גם שיעורי איפור פרטיים למתאפרת המתחילה, שמועברים ע"י המדריכים של בית הספר.
היתרונות: דומים מאוד ליתרונות של שיעור פרטי עם מאפרת.
חסרונות: גם כאן המחיר משחק תפקיד. חלק מבתי הספר גם משווקים מוצרי איפור, לכן יש סיכוי שיראו לכן בעיקר את המוצרים האלה ותיחשפו למגוון מצומצם יותר של מוצרים.
מאיפה מתחילים? גם כאן, חשוב לבדוק מראש, לקבל המלצות, לברר מחירים ולבדוק איפה השיעור יערך. תבדקו אם ניתן לבקש שיעור אצל מאפר ספציפי במידה ותרצו.
ניסיתי לחסוך לכן קצת עבודה ולעשות סקר שוק, משום מה רוב בתי הספר סירבו למסור לי פרטים מלאים [באופן אישי זה נראה לי קצת מחשיד...]. בבית הספר של מיקי בוגנים מציעים שיעור פרטי של שעתיים, המורה מאפר חצי מהפנים ואת עושה את החצי השני. בנוסף את יכולה להביא את האיפור שלך כדי ללמוד לעבוד איתו. העלות היא 500 ש"ח ותקבלי 20% הנחה לרכישה ממוצרי החנות.
איל מקיאג' מציעים שיעורים פרטיים החל מ-390 ש"ח לשלוש שעות, ועד 1,000 ש"ח ל-8 שעות.

שיעור איפור במאק
מאק היא חברת איפור מקצועית, שמספקת גם שיעורי איפור שמועברים ע"י המאפרים והמאפרות שלהם. יש שלושה סוגים של שיעורים-
שיעור פרטי, שנמשך שעה וחצי ועולה 500 ש"ח, בסיומו אפשר לבחור מוצרים בשווי 400 ש"ח.
סדנת מאק טכניק, נמשכת שעה וחצי ונעשית בקבוצה קטנה, בחצי הראשון יש הדגמה של האיפור ובחצי השני תרגול עם עזרה של המאפרים. המחיר הוא 200 ש"ח, אם הסדנה נעשית בחנות בוחרים מוצרים בשווי 200 ש"ח, אם היא נעשית מחוץ לחנות בוחרים מוצרים ב-100 ש"ח. הנושא של הסדנאות קבוע מראש, ואפשר לבחור סדנה מתוך רשימה של נושאים. אפשר גם לקחת סמינר, ואז יש רק הדגמה של שני מראות איפור שונים בלי תרגול.
היתרונות: במחיר אחד קיבלתן גם הדרכה וגם מוצרים, מה שמצמצם קצת את העלויות. אפשר לבחור בשיעור פרטי אם רוצים יחס אישי או לבחור בסדנה כדי להעשיר את הידע בנושאים שונים.
החסרונות: בסדנאות לא תמיד אפשר לדעת מראש מי יעביר את הסדנה, והנושא שלה מאוד מוגבל. בסדנה אישית יש קצת יותר גמישות ואפשר לקבוע עם מאפר ספציפי. ככה או ככה, יש למאק אינטרס למכור לכן את המוצרים שלהם, ויכול להיות שבדיעבד תעדיפו להוציא את הכסף דווקא על מוצרים של חברות אחרות.
מאיפה מתחילים? לעוד פרטים כדאי להתקשר לחנות שקרובה אליכן.

ולסיכום...
יש כמה דרכים שיאפשרו לכן ללמוד להתאפר, השתדלתי לפרט את כל היתרונות והחסרונות של השיטות האלה. אתן יכולות לבחור בשיטה אחת או לשלב. אני לקחתי בהתחלה סדנה אישית במאק, ומשם המשכתי ללמוד לבד בעזרת האינטרנט. הסדנה הייתה חביבה, זה בעיקר דחף אותי להתחיל להתאפר לבד ולא לפחד. בשעה וחצי אי אפשר לעבור על הכול, אבל זה בסיס. עניין המוצרים מעט בעייתי, אני בחרתי מייקאפ ששימש אותי מעט ובדיעבד לא כ"כ התאים לצרכים שלי, מנגד רכשתי גם מברשת למייקאפ ופודרה שמשמשות אותי נאמנה, ובסה"כ רוב המוצרים של מאק באיכות גבוהה. אם תחליטו ללכת על הסדנה הזו, כדאי לבקש לפני כן המלצה על מוצרים כדי שיהיה לכן יותר קל לבחור.
עוד על סדנאות במאק VS שיעורים אצל מאפרת תוכלו לקרוא אצל שחר גפני.
לא משנה במה תבחרו, אני אפנה אתכן שוב לפורום איפור. לא סתם אני טוחנת לכן בשכל לאורך כל הפוסט, זה פורום מדהים לדעתי מאחר והוא מרכז גם בחורות חובבות-מכורות כמוני, גם מתחילות וגם מאפרות מקצועיות. יש שם מאגר ידע עצום, והתשובות שניתנות שם ברמה גבוהה מאוד.
אם יש לכן התלבטויות ותרצו להתייעץ, תרגישו חופשי לפנות בתגובות, במייל או בפייסבוק ואני אענה כמיטב יכולתי :)


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...