Beauty Myths: האם איפור מפריע לעור לנשום?

מדי פעם אני נחשפת לכל מיני המלצות או הסברים "מדעיים" שקשורים לקוסמטיקה, ואחרי בדיקה אני מגלה שהם... איך לומר? לא לגמרי מדויקים. לפעמים זה סתם טעות תמימה או חוסר הבנה, ולפעמים זה ממש שקר שמספרים כדי למכור לנו מוצר כזה או אחר.
כבר הרבה זמן שאני רוצה להתייחס בבלוג לכל מיני מיתוסים, אבל הנושא הזה יכול להיות רגיש ולכן נמנעתי. מצד שני נמאס לי לשמוע שוב ושוב [ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב ושוב] את אותן הטעויות. אז בהחלט הגיע הזמן לעשות סדר בדברים ;)

בכל פעם אני אתייחס למיתוס אחר, והיום נגלה האם איפור מפריע לעור הפנים לנשום?

במילה אחת? לא.

אבל למה להסתפק במילה אחת, אם אפשר להשתמש בהרבה מאוד מילים ודימויים כדי להסביר את הנושא?
נתחיל בזה שכל התאים בגוף שלנו צריכים אספקה שוטפת של חמצן אחרת הם ימותו. התפקיד של מערכת הנשימה הוא להכניס חמצן לגוף ולפנות החוצה פחמן דו חמצני, וזה נעשה בצורה אקטיבית.
אחרי שהחמצן נכנס לגוף הוא מגיע לדם, שמוביל אותו לכל מקום בגוף. בתוך הדם יש כדוריות דם אדומות שמתפקדות בתור שליחים שאוספים את החמצן בצורה יעילה, ומוסרים אותו לתאים השונים. זה רלוונטי לכל האיברים כולל העור.
אבל חוץ מהפעולה האקטיבית של מערכת הנשימה, יש גם דרך פאסיבית לצרוך חמצן והיא מבוססת על תהליך שנקרא דיפוזיה [האמת היא שדיפוזיה מעורבת גם בתהליך האקטיבי של הנשימה, אבל באמת שלא ניכנס לזה כרגע].
דיפוזיה הוא תהליך טבעי, שבו חלקיקים נעים מנקודה שבה הם נמצאים בריכוז גבוה לנקודה שבה הם נמצאים בריכוז נמוך.
תחשבו על זה כמו על אנשים שנכנסו לקניון סתם כדי להסתובב. האנשים הם החלקיקים, והחנויות הם המקומות אליהם החלקיקים יכולים לנוע. אותם אנשים מסתובבים בקניון בלי מטרה, חלק יראו משהו יפה בחלון הראווה וייכנסו לחנות, חלק ישבו לשתות קפה, וחלק בכלל יעזבו וילכו הביתה. וכשאנחנו מסתובבים בקניון יש כל מיני דברים שישפיעו על ההחלטה שלנו אם להיכנס לחנות. דלת סגורה תמנע מאיתנו להיכנס, ואם החנות עמוסה בקונים סביר שנעבור לחנות אחרת. וככה גם החלקיקים, יש כל מיני דברים שיקבעו האם הם ייכנסו לתא בגוף.
יש יצורים שונים שמקבלים את החמצן שלהם רק בצורה הזו, באמצעות דיפוזיה ישירות מהסביבה. למשל לחיידקים אין מערכת נשימה, ולכן יש להם כל מיני מנגנונים אחרים שמגבירים את הסיכוי של החמצן להיכנס פנימה.
אצלנו לעומת זאת המצב שונה. יש מחקרים שבדקו והראו שהעור כן יכול לקלוט חמצן מהסביבה [כמו המחקר הזה והזה], אבל בכל מקרה הכמות שנקלטת מהסביבה היא קטנה יחסית ומספיקה רק למילימטרים העליונים של העור.
עוד יודעים שמערכת הדם יכולה לספק חמצן לכל תאי העור, וכל הזמן יש וויסות בין מה שמגיע מבחוץ לבין מה שמגיע ממערכת הנשימה.
אמרנו קודם שיש כל מיני תנאים שמשפיעים על תהליך הדיפוזיה. כדי שחמצן ייקלט בעור בצורה יעילה, העור צריך להיות לח ואפילו רטוב. לכן עור יבש יקלוט פחות חמצן. גם בגדים ונעליים יכולים להפריע לזרימה של חמצן על פני העור, ואם יש פחות חמצן מסביב- פחות ממנו גם ייכנס פנימה. אם העור היה מקבל חמצן רק מבחוץ כנראה שהיינו צריכים לשבת עירומים באמבטיה כל היום, אחרת העור היה מת. יותר מזה, לא היינו יכולים להשתמש בכפפות חד פעמיות או לקבע עצמות שבורות עם גבס.

נחזור בחזרה למיתוס. אני לא הצלחתי למצוא מחקר שבדק איך איפור משפיע על קליטת חמצן בעור, ואני בספק אם מישהו אי פעם טרח לבדוק את זה. אבל נניח לרגע שאיפור אכן מפריע לעור לקלוט חמצן, כבר ראינו שמערכת הדם עושה את העבודה שלה ומספקת חמצן בכל זאת.
יותר מזה, מוצרים קוסמטיים הם מוצרים שתוכננו להיות על העור שלנו במשך הרבה מאוד שעות, והם מאושרים על ידי משרד הבריאות. אתן באמת חושבות שאיזושהי מדינה הייתה מאשרת למכור קרם או שפתון שהיה חונק את העור שלנו?!
ואם איפור באמת היה חונק את העור, תאמינו לי שהייתן שמות לב. כי תאים בלי חמצן מתים מהר מאוד, וזה לא תהליך נעים או אסתטי [וגם ממש ממש לא מריח טוב].

אם האיפור לא חונק את העור, למה בכל זאת צריך לשטוף ולהסיר אותו בסוף היום?
ובכן, מאותה הסיבה שאנחנו שוטפות את כל הגוף שלנו. אם הרגליים שלנו היו בחוץ, ככה גם הפנים עם המייקאפ. ואתן יודעות מה יש בחוץ? לכלוך. המון המון לכלוך. כמו שהוא מצטבר על הכתפיים והבטן, ככה הוא מצטבר גם על הפנים והאיפור.
ואם כל זה לא מספיק, בלילה הגוף שלנו עובר כל מיני תהליכים חשובים של תחזוקה והתחדשות של תאים. כחלק מהתהליך הזה העור מפריש החוצה כל מיני חומרים, ושאריות של איפור יכולות לסתום את הנקבוביות ולמנוע מהחומרים האלה לצאת.
הצטברות של לכלוך פלוס נקבוביות סתומות שווה לעור מגורה ואפילו הופעה של פצעונים.

אני מקווה שנהניתן, כי יש לי עוד רשימה יפה של מיתוסים שיש צורך לבדוק ולהפריך ;) וכמובן שאתן מוזמנות לספר לי בתגובות על מיתוסים נוספים שתרצו שאני אבדוק.

גילוי נאות: אני גיקית, ועל כן הפוסט הזה הושפע רבות ממכסחי המיתוסים, אחת הסדרות האהובות עלי ביותר.