בתיכון השתתפתי בחוג תיאטרון, והייתה לנו מסורת מיוחדת בפורים- כל אחד מהמשתתפים מגיע למסיבה כשהוא מחופש למשתתף אחר [עדיף בצורה הומוריסטית ומוקצנת].
הבחור שהגריל את השם שלי בחר כמובן במאפיינים חיצוניים- פאה עם שיער שחור ארוך, משקפיים ובגדים שחורים [באותה תקופה פחות או יותר סירבתי ללבוש בגדים צבעוניים ודבקתי בשחור. אלוהים יודע למה]... אבל השוס הגדול היה צ'ימידן ענק שהוא סחב עליו, מלא בטישו, בקבוקי מים וחבילות של אקמול.
כבר ביסודי הייתי הילדה שחייבת להיות מוכנה לכל תרחיש. עם השנים הרכבתי לעצמי "ערכת הישרדות" שסחבתי איתי לכל מקום, בתקופת ביה"ס זה בדרך כלל היה איזה קלמר או תיק איפור עם תחבושות היגייניות, נורופן, לובלו וכו'. המצחיק הוא שאת רוב הטמפונים, הנורופן והנייר טואלט מסרתי לכל דורשת [או דורש] שנקלעו לעת צרה ולא היו מצוידים.
לא יהיה מוגזם להגיד שהפריטים הקבועים בתיק שלי הם השיריון שלי, הדרך שלי להתמודד עם החיים הבלתי צפויים ועם השעות הארוכות שאני מעבירה מחוץ לבית [בחודשים האחרונים קצב החיים שלי איטי יותר, אבל תמיד יש לי נטייה להעמיס על עצמי יותר מדי, ולמלא את הלו"ז כמה שיותר].
> צב רנדומלי
1. אני חולת תיקים, אני צריכה עשרה סוגי תיקים בגדלים שונים עם תאים שונים. הסיבה היחידה שההתמכרות הזו קצת נדחקה הצידה בזמן האחרון היא משיקולים כלכליים לחלוטין.
התיק הכי שימושי שלי כרגע הוא התיק החום שמצולם בתמונה- זו לא תמונה כ"כ טובה שלו, הוא בצבע חום קצת יותר בהיר ויש לו שתי כתפיות. זה תיק שקיבלתי בירושה מחברה, וכרגע הוא משמש אותי נאמנה כל יום. אני אוהבת אותו בגלל שיש לו תא אחד גדול באמצע וכמה תאים קטנים מבחוץ ועל הדופן.
2. אייפוד + נרתיק- האייפוד שלי בן 6 פחות או יותר, ועם הזמן פינקתי אותו בנרתיק קשיח איכותי ובאוזניות סנהייזר עם אטמי אוזניים. בלי האייפוד אני לא יודעת איך הייתי מצליחה לשרוד נסיעות בתחבורה ציבורית.
האייפוד עצמו מלא בעיקר במוזיקת רוק ישראלי, הרבה להקות שפעלו בעיקר בשנות ה-90 [איפה הילד, הג'ינג'יות, נושאי המגבעת], ולא מעט יוצרים ישראליים עכשוויים [אלג'יר, הפיל הכחול, דודי לוי] וכמה שהתחילו אי שם באלף הקודם וממשיכים גם היום [ברי סחרוף, חמי רודנר]. ולצד כל זה יש לי חיבה גדולה למוזיקת פופ מסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים- שירים שהם נוסטלגיה מבחינתי.
> האייפוד עם האוזניות בתוך הקייס המפנק שלו
3. תיק האיפור שלי- הנרתיק הוורוד הוא נרתיק של חברת Maybelline. לפני כמה שנים טובות קיבלתי מתנה ממעריב לנוער שכללה סט איפור קטן שהגיע בנרתיק הזה. רוב הסט כבר החזיר נשמתו לבורא, פרט לזוג צלליות בגווני חום שמשרתות אותי עד היום והנרתיק הוורוד החביב והנוח הזה.
התכולה:
1 - קרם הגנה בשם Sunbrella של Holyland Cosmetics. זו גרסה מוקטנת שמתאימה במיוחד לנשיאה בתיק.
2 - מראה דו צדדית
3 - פצירה קטנה וחמודה. היא מאוד יפה, אבל לא כ"כ נוחה [אני כמעט ולא משתמשת בה, היא רק למקרי חירום]
4 - פודרה מינרלית של מאק
5 - ליפ גלוס וורוד של וואו וליפ-סטיין של מאק [הכיתוב עליו נמחק ואני לא מצליחה לזכור את השם :/ ]
6 - בית מרקחת נייד 
בד"כ כולל נורופן וכדורים נגד אלרגיה.
בד"כ כולל נורופן וכדורים נגד אלרגיה.
7 - גומייה רנדומלית לשיער
8 - טמפונים רנדומליים
4. שני הפלאפונים שלי. הסוני אריקסון הוא הפלאפון הפרטי שלי, והנוקיה הוא פלאפון שקיבלתי מהעבודה [כדי שנוסעים יוכלו להתקשר בשתיים בלילה ולבכות שהם פספסו את הטיסה שלהם בגלל שלא יצאו בזמן מהבית :/].
> מימין- פלאפון טיפש. משמאל- פלאפון טיפש עוד יותר. וג'ירפה של ניקי
5. ארנק - מרכיב כבד משקל בתיק שלי. באמת כבד משקל, לא רק בתור ביטוי 
. הארנק שלי בדרך כלל מלא בכסף קטן, פתקים ושאר שטויות.
. הארנק שלי בדרך כלל מלא בכסף קטן, פתקים ושאר שטויות.
עד לפני ימים ספורים זה היה הארנק ששירת אותי בנאמנות. ארנק שקניתי אי שם בעבר הרחוק ומאז הסוגר שלו התפרק [לא שזה משנה. הוא כ"כ נפוח שזה לא היה נסגר בכלמקרה], הקצוות מרוטים וכולו משדר עייפות.
כל נסיונות החיפוש אחר מחליף עלו בתוהו. הארנקים היפים היו יקרים מדי או קטנים מדי [או גם וגם], וטרנד ארנקי העור בשנים האחרונות ממש לא מושך אותי.
במקרה לפני כמה ימים יצאתי בהפסקה לקנות לי משהו לאכול, ובדרך עברתי באיזו חנות פיצ'יפקעס זולה [סטנד ענק של שיק צד את עיניי]. אחרי סיבוב קצרצר בחנות נתקלתי בארנק החמוד הבא- ארנק לקה וורוד-בזוקה צעקני. כן, אני יודעת, הוא פרחי להחריד. אבל זה חלק מהקסם שלו בעיניי. בגלל שהטעם והסגנון הכלליים שלי כ"כ שונים, אני חושבת שהוא מהווה תוספת נחמדה והצבעוניות שלו משמחת אותי. הוא גם עלה 40 ש"ח, אז החלטתי שזה שווה את הניסיון.
[החלק הכי טוב? זה הכריח אותי לעשות סדר בארנק ולנפות הרבה ג'אנק שהצטבר. החלק הכי מעצבן? רק4 בבית גיליתי שהוא יותר צר, ותעודת הזהות פשוט לא נכנסת]
> האלטר אגו הפרחי שלי?!
6. הקופסא הלבנה המוזרה היא מסיכת כיס להחייאה.
בגיל 15 התחלתי להתנדב במד"א ואז הבנתי שהחייאות זה מגניב, אבל החייאה מפה לפה זה גועל נפש. המסיכה הזו פשוט מפרידה בין הפה שלי לבין הפה של המטופל, ואז אם חס וחלילה אני אלך לבד ברחוב ואתקל במישהו שצריך החייאה- אני אוכל לעזור לו [רק הבהרה קלילה- זה לא ציוד של מד"א, באמבולנס יש שלל מכשירים מקצועיים יותר. המסיכה נועדה לזמן שבו אני לא צמודה לאמבולנס]
ובהמשך ישיר לאותו הנושא- כרטיס אדי. כרטיס שהוצאתי בגיל 18, ומאז הוא תמיד נמצא בארנק וצמוד אלי. מי שמעוניינת לקרוא עוד על הנושא ולחתום על כרטיס- יכולה למצוא הרבה מידע כאן.
וכמובן מי שיש לה שאלות ורוצה להתייעץ מוזמנת בשמחה לפנות אלי- בתגובות או במייל.
7. בליסטיקס. בערך מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת משפתיים יבשות. אחרי מספר מקרים טראומתיים שבהם יצאתי מהבית בלי, יש ברשותי באופן קבוע לפחות ארבעה-חמישה. יש לי אחד בתיק של העבודה, אחד בתיק הקטן, אחד בתיק הבינוני, אחד בתיק גב ועוד אחד ליד המיטה [אני? כפייתית?!]
> בליסטיקס. ההפרעה הכי גדולה שלי
> בליסטיקס. ההפרעה הכי גדולה שלי
8. פנקס ועט- מנהג שהתחיל בצבא. אומנם שירתתי בבסיס סגור, אבל בערך פעם בחודשיים נסעתי לבסיסים אחרים לטובת הדרכה/פגישת עבודה ושלל שטויות צבאיות אחרות. וכמובן שאין דבר מהנה ופורה יותר מהיסחבות בתחבורה ציבורית מקרטעת [ספציפית לחיל האוויר יש את היכולת המדהימה לבנות את הבסיסים שלו ליד אזורים מרכזיים, אבל במרחק כזה שלא מאפשר הליכה ברגל, או הגעה של תחבורה ציבורית הגיונית]. הבנתי שאני יכולה לנצל את הזמן טוב יותר ולעבוד תוך כדי על כל מיני דברים, וזה גם פיתרון מצוין לסניליות המטורפת שלי.
9. תרסיס פלפל. אני מניחה שאין צורך לפרט
מה יש בתיק שלכן- סדר או בלגן תמידי?
האם גם לכן יש תיק לכל מטרה?
איזה פריטים צמודים אליכן תמיד?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה