יום רביעי, 24 באוגוסט 2011

לחות כפול שלוש


בשנים האחרונות עברתי שינוי גדול בכל מה שקשור לטיפוח. מטום-בוי שמסרבת ללכת לקוסמטיקאית הפכתי להיות בחורה שנהנית להשקיע בעצמה ומבינה שהטיפוח חשוב לא פחות מהאיפור [ואולי אפילו יותר].
אבל יש פריט אחד שמלווה אותי לאורך כל השנים האלה- קרם יידים. יש לי עור רגיש, וכל מגע עם חומרי ניקוי משאיר אותי עם עור יבש ותחושה לא נעימה, ובחורף אני סובלת מיובש קיצוני ולא נעים.
כשזה מגיע לקרם ידיים, יש מגוון עצום של אפשרויות, אני ניסיתי עד היום אחוז קטן ומצומצם, ואני בטוחה שיש בשוק עוד מגוון של מוצרים מוצלחים שאני פשוט לא מכירה. קיבלתי כמה המלצות על מוצרים של חברות כמו ללין או סבון של פעם אבל עדיין לא יצא לי לקנות ולהתנסות בצורה רצינית, לכן תסלחו לי על היעדר הנוכחות הבולט של החברות האלה
אני אסקור הפעם שלושה מוצרים- קרם ידיים של Dove, קרם ידיים של חלאבין וקרם ידיים וציפורניים של ד"ר פישר.

>  Hlavin, Dove , ד"ר פישר 

כשאני קונה קרם ידיים יש שני קריטריונים עיקריים שחשובים לי- המחיר והזמינות. בגלל שזה מוצר שנמצא אצלי בשימוש יומיומי [בדרך כלל אני מחזיקה כמה שפופרות במקומות אסטרטגיים כמו בעבודה או בתיק] אני לא רוצה להשקיע בו סכומים גבוהים, ואני גם לא רוצה להתאמץ בשביל למצוא את הקרם שאני רוצה. לכן כל שלושת הקרמים האלה עולים 20 ש"ח או פחות, ואפשר למצוא אותם בסופר/ניו פארם.

 
 > Dove Hand Cream

דאב הוא הקרם הראשון שלי, ומלווה אותי כבר שנים. המחיר שלו סובב סביב ה-10 ש"ח ואפשר למצוא אותו בפארמים וגם בשופרסל.
היתרון הגדול של הקרם שהוא נספג בעור במהירות ולא משאיר כלל תחושת שמנוניות.
מעבר לזה יש לו ריח מאוד עדין ונעים, שנעלם אחרי כמה דק'.
היתרון הגדול שלו הוא גם החיסרון שלו- הוא נספג בעור מהר, ולכן גם הכי פחות אפקטיבי. זה קרם שצריך לחזור ולמרוח מס' פעמים ביום, לעיתים דיי תכופות.
הוא מגיע גם בגרסה מיוחדת לעור יבש [אותה האריזה רק בצבע כתום]- אני לא ראיתי הבדל כלשהו בין שתי הגרסאות. 

 
 > קרם ידיים וציפורניים של ד"ר פישר Intensive Relief

את הקרם של ד"ר פישר קניתי בגלל שרציתי קצת שינוי מהדאב, ובגלל שהוא מתיימר לטפח גם את הציפורניים. מבין השלושה הוא הכי יקר ועולה 20 ש"ח, אבל אפשר למצוא אותו במבצעים מדי פעם.
הקרם נספג יחסית מהר, אבל משאיר קצת תחושה של שמנוניות- משהו שאני לא כל כך אוהבת. מעבר לזה יש לו ריח נעים ועדין, גם הוא נעלם דיי מהר.
לא ראיתי איזשהו שינוי מיוחד בכל מה שקשור לציפורניים או לעור שמסביב.
בסה"כ הקרם נחמד ועושה את העבודה, אבל לא התלהבתי ממנו במיוחד. אני לא חושבת שאני אקנה אותו שוב.

 
 > קרם ידיים של חלאבין

הקרם השלישי והאחרון הוא קרם ידיין של Hlavin מסדרת In Love. מצאתי אותו בניו פארם, והוא עלה לי 15 ש"ח.
את הקרם הזה קניתי ממש לפני כמה ימים, אחרי שקראתי את ההמלצה של poynter.
אומנם אני משתמשת בו רק כמה ימים, אבל אני כבר רואה שינוי גדול, לפחות בכל מה שקשור לעור שמסביב לציפורניים. זה בד"כ אזור שסובל מיובש, ואני נוטה להציק לאזור הזה [הרגל מגונה שגורם לציפורניים להיראות רע ולפעמים גם נגמר בפצעים]. כבר אחרי השימוש השני ראיתי שיפור גדול, היובש נעלם כמעט לחלוטין והציפורניים נראות מאוד מטופחות.
מספיקה כמות קטנה מאוד של קרם, וגם הוא נספג מהר מאוד. לצערי הוא משאיר תחושת שמנוניות יותר מורגשת- עדיין לא משהו שאי אפשר לחיות איתו, אבל אותי זה קצת מעצבן. לפחות מבין השלושה ההשפעה שלו נשארת הכי הרבה זמן.
על השפופרת כתוב שהוא טוב גם לאזורים אחרים שסובלים מיובש, כולל המרפקים. באחת הפעמים הוצאתי קצת יותר מדי קרם והחלטתי לנסות ולמרוח גם על המרפקים. תוך כמה דק' העור התרכך מאוד וההשפעה נשארה לאורך זמן.
סוגייה רצינית בנוגע לקרם הזה היא עניין הריח. יש לו ריח מאוד מאוד חזק ומורגש, שנשאר על הידיים במשך שעות. הדיעות לגבי הריח שלו חלוקות בצורה דיי קיצונית. poynter מאוד אוהבת את הריח, וככה גם שתי בנות שעובדות איתי [ונהנות בכל פעם שאני מורחת את הקרם]. אני לעומת זאת שונאת את הריח שלו, הוא מזכיר לי "בושם של זקנות" [ולא רק לי]. בדרך כלל אני לא כ"כ רגישה לריחות ואין לי בעיה להשתמש גם במוצר עם ריח שאני לא אוהבת, אבל לא במקרה הזה. התרגלתי קצת לריח, אבל הוא עדיין פוגם מאוד בהנאה שלי מהמוצר.
בסה"כ מדובר בקרם מצוין, שעונה כמעט על כל הדרישות שלי. יש לחלאבין סדרה אדומה שאמורה להיות עם ריחות עדינים יותר, בהזדמנות אני אבדוק אם יש שיפור בריח, ואולי אני אחליף לקרם מהסדרה האדומה. לאלו מביניכן שרגישות לריחות- אני פשוט ממליצה להריח את הקרם לפני הקנייה [מי יודע? אולי תצטרפו למחנה שנהנה מהריח].

מה איתכן? איזה תכונות חשובות לכן בקרם ידיים?
וכמובן- מהו הקרם האהוב שלכן?

יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

השריון שלי


 בתיכון השתתפתי בחוג תיאטרון, והייתה לנו מסורת מיוחדת בפורים- כל אחד מהמשתתפים מגיע למסיבה כשהוא מחופש למשתתף אחר [עדיף בצורה הומוריסטית ומוקצנת].
הבחור שהגריל את השם שלי בחר כמובן במאפיינים חיצוניים- פאה עם שיער שחור ארוך, משקפיים ובגדים שחורים [באותה תקופה פחות או יותר סירבתי ללבוש בגדים צבעוניים ודבקתי בשחור. אלוהים יודע למה]... אבל השוס הגדול היה צ'ימידן ענק שהוא סחב עליו, מלא בטישו, בקבוקי מים וחבילות של אקמול.
כבר ביסודי הייתי הילדה שחייבת להיות מוכנה לכל תרחיש. עם השנים הרכבתי לעצמי "ערכת הישרדות" שסחבתי איתי לכל מקום, בתקופת ביה"ס זה בדרך כלל היה איזה קלמר או תיק איפור עם תחבושות היגייניות, נורופן, לובלו וכו'. המצחיק הוא שאת רוב הטמפונים, הנורופן והנייר טואלט מסרתי לכל דורשת [או דורש] שנקלעו לעת צרה ולא היו מצוידים.
לא יהיה מוגזם להגיד שהפריטים הקבועים בתיק שלי הם השיריון שלי, הדרך שלי להתמודד עם החיים הבלתי צפויים ועם השעות הארוכות שאני מעבירה מחוץ לבית [בחודשים האחרונים קצב החיים שלי איטי יותר, אבל תמיד יש לי נטייה להעמיס על עצמי יותר מדי, ולמלא את הלו"ז כמה שיותר].


> צב רנדומלי



1. אני חולת תיקים, אני צריכה עשרה סוגי תיקים בגדלים שונים עם תאים שונים. הסיבה היחידה שההתמכרות הזו קצת נדחקה הצידה בזמן האחרון היא משיקולים כלכליים לחלוטין.
התיק הכי שימושי שלי כרגע הוא התיק החום שמצולם בתמונה- זו לא תמונה כ"כ טובה שלו, הוא בצבע חום קצת יותר בהיר ויש לו שתי כתפיות. זה תיק שקיבלתי בירושה מחברה, וכרגע הוא משמש אותי נאמנה כל יום. אני אוהבת אותו בגלל שיש לו תא אחד גדול באמצע וכמה תאים קטנים מבחוץ ועל הדופן.

2. אייפוד + נרתיק- האייפוד שלי בן 6 פחות או יותר, ועם הזמן פינקתי אותו בנרתיק קשיח איכותי ובאוזניות סנהייזר עם אטמי אוזניים. בלי האייפוד אני לא יודעת איך הייתי מצליחה לשרוד נסיעות בתחבורה ציבורית.
האייפוד עצמו מלא בעיקר במוזיקת רוק ישראלי, הרבה להקות שפעלו בעיקר בשנות ה-90 [איפה הילד, הג'ינג'יות, נושאי המגבעת], ולא מעט יוצרים ישראליים עכשוויים [אלג'יר, הפיל הכחול, דודי לוי] וכמה שהתחילו אי שם באלף הקודם וממשיכים גם היום [ברי סחרוף, חמי רודנר]. ולצד כל זה יש לי חיבה גדולה למוזיקת פופ מסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים- שירים שהם נוסטלגיה מבחינתי.

> האייפוד עם האוזניות בתוך הקייס המפנק שלו

3. תיק האיפור שלי- הנרתיק הוורוד הוא נרתיק של חברת Maybelline. לפני כמה שנים טובות קיבלתי מתנה ממעריב לנוער שכללה סט איפור קטן שהגיע בנרתיק הזה. רוב הסט כבר החזיר נשמתו לבורא, פרט לזוג צלליות בגווני חום שמשרתות אותי עד היום והנרתיק הוורוד החביב והנוח הזה.

 


התכולה:
1 - קרם הגנה בשם Sunbrella של Holyland Cosmetics. זו גרסה מוקטנת שמתאימה במיוחד לנשיאה בתיק.
2 - מראה דו צדדית
3 - פצירה קטנה וחמודה. היא מאוד יפה, אבל לא כ"כ נוחה [אני כמעט ולא משתמשת בה, היא רק למקרי חירום]
4 - פודרה מינרלית של מאק
5 - ליפ גלוס וורוד של וואו וליפ-סטיין של מאק [הכיתוב עליו נמחק ואני לא מצליחה לזכור את השם :/ ]
6 - בית מרקחת נייד  יאק בד"כ כולל נורופן וכדורים נגד אלרגיה.
7 - גומייה רנדומלית לשיער
8 - טמפונים רנדומליים

4. שני הפלאפונים שלי. הסוני אריקסון הוא הפלאפון הפרטי שלי, והנוקיה הוא פלאפון שקיבלתי מהעבודה [כדי שנוסעים יוכלו להתקשר בשתיים בלילה ולבכות שהם פספסו את הטיסה שלהם בגלל שלא יצאו בזמן מהבית :/].

> מימין- פלאפון טיפש. משמאל- פלאפון טיפש עוד יותר. וג'ירפה של ניקי  יאק

5. ארנק - מרכיב כבד משקל בתיק שלי. באמת כבד משקל, לא רק בתור ביטוי קריצה. הארנק שלי בדרך כלל מלא בכסף קטן, פתקים ושאר שטויות.
עד לפני ימים ספורים זה היה הארנק ששירת אותי בנאמנות. ארנק שקניתי אי שם בעבר הרחוק ומאז הסוגר שלו התפרק [לא שזה משנה. הוא כ"כ נפוח שזה לא היה נסגר בכלמקרה], הקצוות מרוטים וכולו משדר עייפות. 
   

כל נסיונות החיפוש אחר מחליף עלו בתוהו. הארנקים היפים היו יקרים מדי או קטנים מדי [או גם וגם], וטרנד ארנקי העור בשנים האחרונות ממש לא מושך אותי.
במקרה לפני כמה ימים יצאתי בהפסקה לקנות לי משהו לאכול, ובדרך עברתי באיזו חנות פיצ'יפקעס זולה [סטנד ענק של שיק צד את עיניי]. אחרי סיבוב קצרצר בחנות נתקלתי בארנק החמוד הבא- ארנק לקה וורוד-בזוקה צעקני. כן, אני יודעת, הוא פרחי להחריד. אבל זה חלק מהקסם שלו בעיניי. בגלל שהטעם והסגנון הכלליים שלי כ"כ שונים, אני חושבת שהוא מהווה תוספת נחמדה והצבעוניות שלו משמחת אותי. הוא גם עלה 40 ש"ח, אז החלטתי שזה שווה את הניסיון.
[החלק הכי טוב? זה הכריח אותי לעשות סדר בארנק ולנפות הרבה ג'אנק שהצטבר. החלק הכי מעצבן? רק4 בבית גיליתי שהוא יותר צר, ותעודת הזהות פשוט לא נכנסת]

 
> האלטר אגו הפרחי שלי?!

6. הקופסא הלבנה המוזרה היא מסיכת כיס להחייאה.
בגיל 15 התחלתי להתנדב במד"א ואז הבנתי שהחייאות זה מגניב, אבל החייאה מפה לפה זה גועל נפש. המסיכה הזו פשוט מפרידה בין הפה שלי לבין הפה של המטופל, ואז אם חס וחלילה אני אלך לבד ברחוב ואתקל במישהו שצריך החייאה- אני אוכל לעזור לו [רק הבהרה קלילה- זה לא ציוד של מד"א, באמבולנס יש שלל מכשירים מקצועיים יותר. המסיכה נועדה לזמן שבו אני לא צמודה לאמבולנס]

 

ובהמשך ישיר לאותו הנושא- כרטיס אדי. כרטיס שהוצאתי בגיל 18, ומאז הוא תמיד נמצא בארנק וצמוד אלי. מי שמעוניינת לקרוא עוד על הנושא ולחתום על כרטיס- יכולה למצוא הרבה מידע כאן.
וכמובן מי שיש לה שאלות ורוצה להתייעץ מוזמנת בשמחה לפנות אלי- בתגובות או במייל.

7. בליסטיקס. בערך מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת משפתיים יבשות. אחרי מספר מקרים טראומתיים שבהם יצאתי מהבית בלי, יש ברשותי באופן קבוע לפחות ארבעה-חמישה. יש לי אחד בתיק של העבודה, אחד בתיק הקטן, אחד בתיק הבינוני, אחד בתיק גב ועוד אחד ליד המיטה [אני? כפייתית?!]


> בליסטיקס. ההפרעה הכי גדולה שלי

8. פנקס ועט- מנהג שהתחיל בצבא. אומנם שירתתי בבסיס סגור, אבל בערך פעם בחודשיים נסעתי לבסיסים אחרים לטובת הדרכה/פגישת עבודה ושלל שטויות צבאיות אחרות. וכמובן שאין דבר מהנה ופורה יותר מהיסחבות בתחבורה ציבורית מקרטעת [ספציפית לחיל האוויר יש את היכולת המדהימה לבנות את הבסיסים שלו ליד אזורים מרכזיים, אבל במרחק כזה שלא מאפשר הליכה ברגל, או הגעה של תחבורה ציבורית הגיונית]. הבנתי שאני יכולה לנצל את הזמן טוב יותר ולעבוד תוך כדי על כל מיני דברים, וזה גם פיתרון מצוין לסניליות המטורפת שלי.


9. תרסיס פלפל. אני מניחה שאין צורך לפרט


מה יש בתיק שלכן- סדר או בלגן תמידי?
האם גם לכן יש תיק לכל מטרה?
איזה פריטים צמודים אליכן תמיד?

יום שישי, 8 ביולי 2011

סקירה בלי אגו: שיק 310


לפני כמה ימים גיליתי סוג חדש של מדבקות לציפורניים- מדבקה שקופה עם כל מיני ציורים בצבע כסף. משהו דיי שונה מהמדבקות שיש לי, והחלטתי לקנות חבילה לניסיון [אחרי שראיתי כי טוב חזרתי לחנות וקניתי עוד איזה שלוש. שיהיה. אולי פתאום תפרוץ מלחמה גרעינית או שיפסיקו לייצר מדבקות לציפורניים. מי יודע?].
החלטתי לחנוך את המדבקות עם לק סגול של שיק, מספר 310.



אם הייתי Vanity Girl בוודאי הייתי מצליחה למצוא שלל תיאורים מקוריים ומשעשעים לגבי הצבע של ה-310, אבל לצערי גם אחרי שקראתי בהתמדה כמעט כל פוסט שלה, עדיין לא נדבקתי בכישרון.
לכן אני אסתכם ב: שיק 310 הוא לק סגול דיי כהה, עם נטייה מסוימת לחום-בורדו-אדום.
אני מניחה שהוא יותר לק חורפי משהוא לק קייצי, אבל גם ככה משטרת האופנה רודפת אחריי, אז מה איכפת לי לפשוע עוד קצת?

מריחה: הפורמולה עצמה דיי טובה והלק נמרח בקלות.
השכבה הראשונה יוצאת חצי-אטומה, והצבע יוצא הרבה יותר בהיר עם יותר נטייה לבורדו [מתאים למי שלא רוצה לק כהה מאוד].
בשכבה השנייה הלק הופך להיות אטום לגמרי, ומתקבל צבע סגול עמוק כזה, עם נוכחות מיוחדת.
בגלל ההבדל בגוון בין שתי השכבות, בקצוות תמיד יהיה איזה מילימטר עם הבדל בגוון. לא קריטי [סתם מעצבן פרפקציוניסטיות כמוני].

עמידות: כמו רוב הלקים של שיק, גם הלק הזה עמיד. עלי הוא מחזיק ארבעה-חמישה ימים בכיף. לדעתי הגוון עצמו קצת משתנה אחרי יומיים שלושה והופך להיות קצת יותר סגול ויותר כהה [וקצת פחות מיוחד אם תשאלו אותי].

שאר ירקות: בגלל שמדובר בלק דיי סטנדרטי גם ההסרה שלו נוחה ולא נתקלתי בקשיים מיוחדים.
מבחינת מחיר- כרגיל, לקים של שיק אפשר למצוא החל ב-10 ש"ח בכל מיני פרפומריות שכונתיות זולות ועד ל-30 ש"ח בכל מיני חנויות שחושבות את עצמן. 

    

    

   

מה דעתכן? ה-310 עושה לכן את זה או שהייתן מוותרות עליו בלי למצמץ?
תגובות כמו תמיד יתקבלו בשמחה [וגם לייקים, מנויות חדשות, מתנות או סתם הפגנת חיבה פומבית]

שבת שלום

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...