זה משתפר... מבטיחה

היום הראשון ללימודים, יום שמסמל שגרה עגומה במיוחד.
עברו 6 שנים מאז שסיימתי את התיכון, ועדיין קשה לי לחשוב על התקופה העצובה הזו. אני נזכרת בילדה שהייתי, ילדה חסרת ביטחון, ילדה שלא היה לה סיכוי להשתלב.
הייתי החנונית של הכיתה, זו שמוציאה 100 גם בלי ללמוד למבחן, זו שכולם פונים אליה רק כשהם צריכים להעתיק שיעורים, ובשאר הזמן צוחקים עליה מאחורי הגב.
הייתי הילדה שיושבת בשולחן האחרון עם גב כפוף ועיניים מושפלות, מתפללת שאף אחד לא ישים אלי לב, כי כל תשומת לב היא פוטנציאל לאיזו בדיחה מרושעת.
הייתי הילדה שחשבה שהיא שמנה ומכוערת, שלא ידעה איך לסדר את השיער שלה נכון, שלא ידעה איך להתלבש יפה. הייתי הילדה שלא מצליחה לעקוב אחרי מה שמעניין את כולם. הייתי הילדה שלהורים שלה אין כסף בשביל לקנות לה בגדים יפים, בשביל לתת לה כסף לסרט.
בחטיבה הייתי הילדה שאין לה חברים. בכיתה כמעט ולא דיברתי עם אנשים, ואחרי הצהריים הייתי יושבת שעות מול האינטרנט ומדברת עם אנשים שלא פגשתי מעולם, אבל היו החברים הכי טובים שלי.

יש אנשים שמסתכלים אחורה בגעגוע והיו שמחים לתת הכול בשביל לחזור לביה"ס. כשאני מסתכלת אחורה אני יודעת שלא הייתי מוכנה לעשות את זה שוב בעד שום הון שבעולם. אני עדיין בהלם שבכלל הצלחתי לעבור את 12 השנים המקוללות האלה, שרובן היו רצופות בעיקר בכאב, אכזבות, חוסר ביטחון ועלבונות.

אני לא אשקר לכם, החיים שלי היום לא מדהימים. השנה האחרונה הייתה מזעזעת, רצופה כשלונות צורבים בכל התחומים.
זה לא קל להיות מבוגר, פתאום יש לך צרות של מבוגרים. מה ללמוד? איפה לעבוד? איך להסתדר עם משכורת מינימום?
מחשבות כבדות על העתיד והתמודדות עם החלטות קשות. ועדיין, לא הייתי מוכנה לחזור אחורה.
תמיד ידעתי שאני שונה, אני חושבת אחרת ומתנהגת אחרת. במשך 12 שנים לא הצלחתי למצוא את המקום שלי ולא הצלחתי להרגיש שייכת. בצבא הצלחתי להרגיש חלק מקבוצה של אנשים בפעם הראשונה בחיים שלי, פשוט להרגיש נוח במקום שלי. פתאום הייתי בחברה של אנשים שמעריכים את השונות שלי ומבינים שזה מה שמיוחד בי. ומאז ועד היום התחושה הזו של השייכות מלווה אותי.
פתאום כל הדברים שהקשו עלי בתיכון הפכו להיות היתרונות הגדולים שלי, ועם הזמן למדתי לאהוב ולהעריך את עצמי, למדתי להבליט את היתרונות הגדולים שלי.
שלא יספרו לכם סיפורים, התבגרות היא כנראה הדבר הכי קשה שתעשו בחיים שלכם. חוסר הביטחון העצום הזה, ההרגשה שאתם נמצאים לבד בתוך בועה ואף אחד לא מבין אתכם. כולם עוברים את זה, ולכולם זה קשה. גם לילדות המקובלות שמחייכות חיוך של מיליון דולר ונראה שהכול בא להן בקלות. גם הן מסתכלות במראה ומרגישות רע לפעמים [ואולי אפילו רוב הזמן].
צרת רבים היא אפילו לא שליש נחמה, והקושי שלכם לא נעלם רק בגלל שכולם עוברים את זה. למרות שעברתי את זה, אין לי שום עצות פקרטיות. אבל זה משתפר, אני מבטיחה. לפעמים זה נהיה יותר קל בתיכון, לפעמים בצבא ולפעמים רק בשלבים מאוחרים יותר. אבל העולם האמיתי לא דומה בכלל לביה"ס, ויש בו מקום לכולם.
כשאני מסתכלת על החיים שלי היום אני מבינה שהגעתי כמעט למקום שבו רציתי להיות, הצבתי לעצמי מטרות וזכיתי להגשים אותן. מהילדה החנונית שלא מבינה באיפור ובגדים הפכתי להיות הבחורה שיש לה בלוג ביוטי, שמחמיאים לה על הבגדים שלה. מהילדה חסרת הביטחון הפכתי להיות הבחורה החמודה עם חוש הומור מטורף. מילדה בלי חברים הפכתי להיות הבחורה שיש לה הרבה חברים מכל מיני מקומות ומכל מיני תחומים. וכמו שהייתי אז, גם היום אני הבחורה שיודעת להקשיב ושכולם מתקשרים אליה כדי לבקש עזרה. החיים שלי לא מושלמים, אבל הם טובים, ואני כאן בזכות כל הדברים הקשים שעברתי, זה מה שדחף אותי קדימה.

שנייה לפני שאתם מרימים ידיים, אני רק מבקשת שתסתכלו על עצמכם במראה ותזכרו שיש לכם מקום בעולם הזה, גם אם תגיעו אליו רק בעוד כמה שנים. תאמינו בעצמכם, תאמינו בדברים המדהימים שיש בכם- הם שם, גם אם כרגע אף אחד לא רואה את זה.
יבוא יום ובו תצליחו להפוך את כל החסרונות שלכם ליתרונות. יבוא יום ובו תסתכלו על עצמכם ותהיו שלמים יותר, רגועים יותר. תחשבו על היום הזה, ובסוף הוא יגיע.
בנתיים תנסו לחפש את הדברים שגורמים לכם להרגיש טוב, אפילו אם אלה רק דברים קטנים. תאחזו בהם, והם יחזיקו אתכם.

ואם אתם בתקופה קשה במיוחד ואתם מרגישים מיואשים, אל תישארו עם הרגשות האלה לבד. תדברו עליהם, עם חברים, עם משפחה, בפורומים או בבלוג עם אנשים שלא פגשתם מעולם. העיקר שתוציאו את זה החוצה.
ואם אתם מרגישים שזה יותר מדי ואתם לא מסוגלים יותר, בבקשה תפנו לקבל עזרה. יש לא מעט פורומי תמיכה באינטרנט,  יש את ערוצי התמיכה של סה"ר, ער"ן וגם של איגי- ארגון נוער גאה. זה נשמע קיטשי, אבל יש מי שמקשיב לכם ואתם באמת לא חייבים להיות לבד עם הרגשות האלה. אומנם זה נראה כאילו אף אחד לא מבין אתכם, אבל זה לא ככה. אל תפחדו לדבר, אל תפחדו לבקש עזרה.
ותזכרו- זה עוד ישתפר.

על פרויקט It Gets Better שמעתי כבר מזמן, והפוסט הזה נכתב בהשראתו. אומנם הפרויקט מיועד בעיקר לפנות לנוער להט"בי [לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים ובי סקסואלים] אבל אני חושבת שהמסר שלו מתאים לכולם.

זה כנראה הפוסט הכי חושפני שכתבתי עד היום, פוסט שמציג גם את הצדדים הפחות "זוהרים" שבי, צדדים שיש בכולנו אבל בתור מבוגרים אנחנו מעדיפים להסתיר [לגיטימי, אף אחד לא רוצה לחזור ולהיות הילדה המחוצ'קנת בת ה-12]. למרות הקושי להיחשף ככה, חשוב לי להצטרף לאלפים שעשו את זה עד היום ולהעביר את המסר החשוב הזה, שהדברים משתפרים וצריך להחזיק מעמד ולהאמין בעצמנו ובכוחות שלנו.

סקירה בלי אגו: Kamedis- Scalp Lotion

סבוריאה נכנסת תחת הקטגוריה של "מחלת עור שלא גורמת לנזקים חמורים, אבל מציקה פצצות". מכיוון שהמחלה דיי נפוצה באוכלוסייה, סביר להניח שלפחות חלק מכן זכיתן כמוני "להנות" מהמחלה.

מה זה בכלל?
סבוריאה היא מחלת עור דלקתית כרונית, כלומר מחלה שנשארת איתנו לנצח פחות או יותר.
בין שכבות העור ישנן בלוטות חלב שמפרישות חומר שנקרא סבום, שהוא חומר חלבי שמנוני, שמטרתו לשמור על העור שלנו- זה תהליך טבעי ורגיל שקורה אצל כל אחת מאיתנו. הסבוריאה פוגעת במנגנון הזה וגורמת להפרשת יתר של סבום, דבר שמתבטא בסופו של דבר באדמומיות, גירוד וקשקשים.
בגלל שהסבוריאה פוגעת בבלוטות החלב, המחלה מופיעה באזורים שבהם יש ריכוז גדול של בלוטות כמו אזור הפנים, הקרקפת ואפילו המפשעה, בתי השחי ואזורים מסוימים בגב. אצל כל אחד הסבוריאה מופיעה באזורים שונים, ולא חייבת לפגוע בכל בלוטות החלב בגוף [שליש נחמה].
לא ברור לגמרי מה גורם לסבוריאה, אבל ידוע שהיא יכולה לעבור בתורשה. בד"כ המחלה מופיעה ונעלמת בתקופות שונות, והיא מושפעת בעיקר ממזג האוויר, לחץ נפשי ותזונה לא נכונה.
אם נראה לכן שאתן סובלות מסבוריאה תגיעו להיבדק ע"י רופא עור, שיסתכל על העור כדי לראות אם הסימפטומים תואמים את סימני המחלה.

בדומה להרבה מחלות עור מציקות אחרות אין עדיין דרך לרפא סבוריאה באופן מוחלט, אלא רק להקל על ההופעה של האדמומיות והקשקשים. רופא עור יכול לתת מרשם למשחה שמכילה סטרואידים, אבל שימוש במשחה כזו לאורך זמן גורם לנזקים לעור וגורם לסבוריאה "להתרגל" למינון של הסטרואידים, ולאורך זמן נצטרך להעלות את המינון. לכן מומלץ להשתמש במשחות רק במקרים קיצוניים ולמשך פרקי זמן קצרים.
מעבר למשחות רפואיות יש בשוק מגוון רחב של מוצרים שמיועדים לטפל בסבוריאה, בעיקר סבונים וקרמים. היתרון של המוצרים האלה שהם לא מכילים סטרואידים ולא פוגעים בעור. גם כאן מומלץ מדי פעם להחליף את המוצר שבו משתמשים כדי שהעור לא יתרגל. כבר כתבתי כאן בעבר על ג'ל וקרם לחות של הולילנד שהקלו מאוד על הסבוריאה שלי, ופרט להם יש בשוק עוד מגוון רחב של מוצרים, חיפוש בגוגל יציף אתכן בביקורות והמלצות. בכל מקרה אני ממליצה לנסות ולקבל דוגמיות של המוצר לפני השימוש, בגלל שכל אחת מאיתנו מגיבה אחרת לכל מוצר ואי אפשר לחזות מראש מה תהיה ההשפעה.

בין המוצרים שנמכרים בשוק לחברת קמדיס יש סדרה של מוצרים לטיפול בסבוריאה. הסדרה כוללת ארבעה מוצרים שונים- סבון פנים, קרם פנים, שמפו וקרם לחות לקרקפת. אפשר להשתמש במוצרים בצורה משולבת או רק באחד מהם לפי הצורך. היתרון הגדול של החברה שניתן להזמין מגוון של דוגמיות דרך עמוד הפייסבוק שלהם. עשיתי את זה בעבר וקיבלתי מעטפה עם הדוגמיות שהזמנתי, בגודל מכובד שהספיק לי למספר התנסויות.

המוצר: Scalp Lotion מסדרת Sebo Medis
החברה: קמדיס
המחיר: 80 ש"ח ל-125 מ"ל [לחצו לרשימה של נקודות המכירה]
גילוי נאות: המוצר התקבל לסקירה ע"י החברה

קרם הלחות לקרקפת הוא קרם דיי סמיך וכבד, שמיועד למריחה על אזור הקרקפת [מפתיע, אני יודעת!] כדי להקל על גירודים וקשקשים. לפי הוראות השימוש על האריזה צריך למרוח את הקרם פעם ביום לפני השינה, על שיער לח או יבש ולעסות את הקרם.
יש לקרם צבע ירקרק לא סימפטי, אבל ריח עדין ודיי נעים.
בפעמים הראשונות מרחתי כמות גדולה של קרם על חלק גדול מהקרקפת, אבל זה גרם לשיער שלי להיראות שמנוני מאוד ביום המחרת. לכן הייתי צריכה לקחת כל פעם כמויות קטנות של קרם ולנסות למרוח אותם ממש מתחת לשיער, משהו שדיי עיכב אותי, בגלל זה לא השתמשתי בקרם על בסיס יומיומי אלא פעם בכמה ימים כשנזכרתי בקיומו והייתה לי סבלנות.
אני סובלת מרמה מאוד קלה של סבוריאה בקרקפת, וגם זה רק באזורים נקודתיים וקטנים, לכן הקרם הזה הספיק לי גם בשימוש של פעם בכמה ימים, אבל אני לא יודעת איך תהיה התגובה במקרים קשים יותר.

דבר קטן שהפריע לי בנוגע לאריזה של המוצר- קמדיס היא חברה ישראלית שממוקמת ומייצרת בארץ, והמוצרים שלה גם משווקים בארץ. למרות זאת לא מצאתי מילה אחת בעברית על המוצר.

לסיכום: הקרם עצמו עובד ללא ספק והעלים לגמרי את הגירוד שהציק לי [כמובן בתנאי שהמשכתי להשתמש בקרם מאחר והסבוריאה לא נעלמת לחלוטין]. החיסרון המשמעותי שלו היא נוחות השימוש, אני מניחה ששימוש בשמפו במקום יהיה הרבה יותר פרקטי.
האם אקנה את המוצר בעצמי? אני לא בטוחה. מצד אחד אין לי צורך בשמפו מאחר והסבוריאה נקודתית וקלה. מצד שני, השימוש בקרם לא הכי נוח שבעולם.
בכל מקרה אני ממליצה לכן להזמין דוגמיות לפני רכישה של מוצר מלא.

China Glaze - Frostbite

כשקיבלתי את הלק הזה של צ'יינה גלייז בהיתי בו בפרצוף דיי מבואס. מה קשור לק כחול? ועוד שימרי? מה עשיתי רע בחיים שלי?

המסכן הזה שכב במגירה שלי בשקט, ורק לפני כמה ימים הכרחתי את עצמי להסוויץ' אותו. אחרי השכבה הראשונה בכלל התבאסתי עליו והחלטתי שאחרי שאני אסיים לצלם אותו הוא יעוף מחיי אחת ולתמיד.

באופן לא צפוי בעליל בשכבה השנייה התאהבתי בו. כן, אני התאהבתי בלק כחול שימרי [מדדתי לעצמי חום, הכול תקין].

המוצר: לק Frostbite 

החברה: China Glaze

המחיר: תלוי איפה קונים. בארץ נמכר במכונים מקצועיים ועולה כ-50 ש"ח, בחו"ל נע סביב ה- 4 דולר.

גילוי נאות: הלק התקבל לסקירה

כמו כל הלקים של צ'יינה גלייז גם לכוויית קור יש מברשת דקה וארוכה [ואל תשאלו אותי למה ללק יש שם של פציעה מבאסת]. הפורמולה עצמה דלילה, והשילוב עם המברשת הדקה עובד טוב מאוד לדעתי.

הלק לא אטום לחלוטין ומחייב לפחות שתי שכבות. הראשונה יוצאת בהירה וכעורה [לטעמי לפחות] אבל בשכבה השנייה כבר מתקבל גוון עמוק יותר. אני מניחה שאחרי שלוש שכבות הוא יהיה אטום לחלוטין, אבל כעיקרון אני מסרבת למרוח שלוש שכבות, ולדעתי במקרה הזה האטימות החלקית בהחלט נסבלת.

מבחינת עמידות- כבר אחרי יומיים התחילה שחיקה בקצוות, אבל זו כנראה לא אשמת הלק. משהו בשילוב בין ה-nail envy לבין המייבש של סשה ויט לא עובד טוב וכל הלקים שלי מתחילים למות אחרי יום וחצי [משהו שלא קרה בחיים]. וכמובן שכל ההקלדות שאני עושה בזמן האחרון לא תורמות.

המחשבה על ההסרה שלו דיי הלחיצה אותי והעדפתי לדחות את הקץ ככל האפשר, אבל המשימה הזו התגלתה דווקא כפשוטה. הוא מעט יותר קשה להסרה מלקים קרמיים, אבל הוא לא משאיר כתמים כחולים על הציפורניים ועל העור מסביב.

לסיכום: אהבתי, מאוד. המריחה נוחה והגוון מדהים. ובעיקר זכיתי למחמאות מתלהבות מהסביבה [שזה משהו שכבר כמעט ולא קורה לי מאז שלקים מזעזעים הפך להיות טרנד].
יש לי בעיה עם המחיר שלו בארץ, שהוא ממש לא נמוך. מצד שני, דיי משמח שהוא עשה עלייה.

ואל תחשבו ששכחתי את האג'נדה שלי. אם גם אתן רוצות כרטיס שנראה טוב עם כל לק [ושלכן אפילו יראה כמו כרטיס מגנטי חדשני]- פשוט תמלאו את הטופס בצד שמאל. אפשר גם דרך האתר או דרך הפייסבוק.

מכיוון ובימים האחרונים נאלצתי להתמודד עם בלוגרית חוצפנית שהעתיקה ממני פוסטים שלמים החלטתי לשים חותמת מים על כל התמונות שלי. זה כנראה לא ימנע העתקות, אבל לפחות יהיה קרדיט מסוים :/
ומכיוון וזה כנראה לא היה ברור עד עכשיו- כל התכנים בבלוג נוצרו על-ידי והם שייכים לי. אסור להעתיק ולהשתמש באף קטע בלי האישור שלי, ואם כבר החלטתם להעתיק קטעים או תמונות לפחות תהיו בני אדם ותתנו קרדיט.

טיפים לבלוגרית- חלק ב', צילום

תמונה אחת שווה אלף מילים.

כשכותבים בלוג ביוטי אפשר לתאר שעות איך הצללית נראית ואיזה יופי המייקאפ יושב, אבל אין כמו לראות תמונה שתמחיש את זה. לפעמים שלב הצילומים דורש ממני יותר השקעה מאשר שלב הכתיבה, קשה להעביר את הצבעים כמו שהם במציאות ולפעמים יש צלליות, לקים ושפתונים שפשוט מסרבים לשתף פעולה ומצטלמים רע.
ציוד צילום מקצועי הוא עסק יקר שיכול להגיע בקלות לעשרות אלפי שקלים. מכיוון שרובנו לא עוסקות בצילום ביומיום ומעדיפות שלא למשכן את הבית כדי לקנות עדשה, אנחנו נאלצות להסתפק במה שיש- מצלמה דיגיטלית פשוטה ואפילו המצלמה של הסמארטפון.  גם עם מצלמות פשוטות וזולות יחסית אפשר להוציא תמונות טובות.
הבסיס הוא כמובן להכיר את המצלמה שלך ואת הפונקציות הבסיסיות שלה, ולפעמים אין ברירה אלא לקרוא את חוברת ההפעלה או לחפש הוראות שימוש באינטרנט. שליטה על כמה פונקציות בסיסיות כמו white balance ועבודה במצב מאקרו יכולים לשפר את הרמה של הצילום פלאים. אין לי אפשרות להתייחס לכל המאפיינים של הצילום, לכן בחרתי להתייחס לנקודות מרכזיות ולהראות לכן את ההבדל בין תמונה שבוצעה טוב לבין תמונה שלא בוצעה טוב. בחלק מהמקרים הקצנתי את הדברים בכוונה כדי להדגיש את הנקודה.

אני משתדלת לשמור על כמה כללים בסיסיים:

1. עבדו במצב מאקרו [בד"כ מסומן בפרח]- מיועד לצילום של דברים קטנים ולצילום מקרוב, ומשפר את איכות התמונה פלאים. אם אתן לא בטוחות איך לעבור למצב מאקרו תבדקו בהוראות ההפעלה של המצלמה שלכן [ברוב המצלמות הדיגיטליות החדשות יש את האופציה הזו]

סימנתי את הכפתור ששולט על מצב הצילום, ועל המסך את החיווי שמראה שאני מצלמת במצב מאקרו.
כמובן שבכל מצלמה הנתונים האלה מופיעים אחרת. תודה למצלמה הקשישה שלי שפתחה בקריירת דוגמנות.

2. אל תעבדו עם הזום. אם יש לכן מצלמה דיגיטלית פשוטה סביר להניח שהזום של המצלמה הוא ממוחשב, כלומר העדשה עצמה לא מסוגלת "להתקרב" לאובייקט, והמחשב של המצלמה פשוט מגדיל את התמונה. התוצאה היא תמונה מטושטשת. במקום לעבוד עם הזום פשוט תתקרבו עם המצלמה לאובייקט עצמו.

צילמתי את התמונה במצב מאקרו בעזרת הזום של המצלמה, מה שגרם לה להיות מטושטשת.

צילמתי את התמונה במצב מאקרו בלי זום בכלל, במקום זה קירבתי את המצלמה לאובייקט.
רואים בבירור את ההבדל בחדות בין שתי התמונות האלו.

3. הפלאש הוא השטן. טוב, אני קצת מגזימה, אבל באופן עקרוני הפלאש של המצלמה בעייתי וקשה מאוד לעבוד איתו וליצור תמונות טובות. יש לו נטייה "לשרוף" את התמונה ולעוות מאוד את הצבעים, לכן עדיף לצלם באור יום. אם אתן מצלמות בחוץ תעשו את זה בשעות הבוקר או אחה"צ, אם אתן מצלמות בבית שעות הצהריים טובות יותר.

התמונה צולמה באור יום, ולאחר הצילום הבהרתי אותה מעט בעזרת תוכנת מחשב.

צילמתי את אותו השפתון, הפעם עם פלאש.
ההבדל בצבעים עצום- התמונה הזו רחוקה מאוד מהמציאות.

4. עדיף לשמור על רקע חלק. הוא לא חייב להיות לבן, אבל עדיף שיהיה חלק ובצבע לא בולט מאוד, כדי שלא ימשוך את תשומת הלב מהמוצר שאנחנו מצלמות. אפשר לקשט את הפריים אם רוצים, רק תשתדלו שזה לא יהיה המוקד.

המטרה שלי היא להראות את הצללית הזו, לכן צילמתי אותה על רקע חלק כך שתהיה עיקר התמונה.

לעומת זאת כשאני מצלמת את הצללית על רק מקושקש היא נבלעת בו ולא ממש ברור מה הנושא של התמונה.

5. תשתדלו לצלם תמונה חדה עד כמה שאפשר. ברוב המצלמות הפשוטות הפוקוס הוא אוטומטי, ולכן לפני שמצלמים מומלץ ללחוץ חצי לחיצה על כפתור הצילום, המצלמה תתמקד על האובייקט ורק לאחר מכן תלחצו לחיצה מלאה בשביל לצלם. וכמובן תשתדלו לא לזוז, אם היד זזה מאוד במהלך הצילום תנסו להניח את המצלמה על משטח כלשהו [סוג של חצובה מאולתרת].

התמונה הזו צולמה כחלק מסט של תמונות, ויצאה מטושטשת בגלל כמה סיבות [בעיקר תזוזה של היד שלי].
כמובן שבחרתי שלא לפרסם את התמונה הזו, מכיוון שלא ניתן להבין ממנה שום דבר.

במקום זה בחרתי בתמונה הזו, שגם צולמה במסגרת אותו סט צילומים ויצאה הרבה יותר ברורה.

6. אסטתיות- בד"כ מוצרי האיפור שאנחנו מצלמות נמצאים אצלנו בשימוש יומיומי, מה שמוביל לפעמים לתמונות של מוצרים מלוכלכים [או לפחות כאלה שנראים מלוכלכים]. לפני שמתחילים לצלם מומלץ לשים לב ולנקות, וגם לוודא שמשטח הצילום נקי.
לגבי אסתטיקה של הפנים כשמצלמים איפור- רובנו לא נתברכנו בעור פנים מושלם, וקורה שבזמן הצילומים יש לנו פצעונים או שהגבות לא הכי מסודרות. במצבים כאלה מומלץ לצלם מזוויות מחמיאות יותר, ו/או לטשטש את ה"מפגע" עד כמה שאפשר בעזרת עריכה ממוחשבת. לא פעם אני חותכת בעריכה את אזור הגבות שלי בגלל שהן לא הכי מסודרות, או שאני מצלמת ממרחק יחסית גדול כדי לטשטש את הנקבוביות הגדולות שיש לי [ומצטלמות מזעזע].
הכלל תקף גם לגבי צילום לקים, אף אחת לא מעוניינת לראות לק מקולף.

אי שם מתחת לזוהמה מסתתר... משהו כלשהו
[אל דאגה, לכלכתי אותו בכוונה לטובת הצילומים. ואל תשאלו איזה סיוט היה לנקות אח"כ]

נעים מאוד, קונסילר של מאק במצב אסתטי.

אימון מוביל לשלמות. ככל שתצלמו יותר תשתפרו. זו לא בושה לצלם הרבה תמונות, וזו לא בושה לעשות שוב סדרה של צילומים כי הראשונה לא יצאה טוב. בתחילת הדרך יכולתי לצלם את אותה הצללית גם 70 פעם מזוויות שונות בשביל לקבל תמונה אחת סבירה. אם תשוו בין פוסטים ישנים לחדשים תראו שיפור משמעותי בצילום שלי [וגם היום יש לי פה ושם נפילות].

אחרי שסיימתן לצלם אני ממליצה להשתמש בתוכנה לעריכת תמונות. לא צריך להשקיע מאות שקלים בפוטושופ, אפשר בהחלט להשתמש בתוכנה חינמית ובסיסית. אני ממליצה על פיקאסה או על FastStone Image Viewer, שתיהן חינמיות ונותנות קצת מעבר לפונקציות בסיסיות.
הפונקציה הבסיסית והכי חשובה היא ה-crop, חיתוך התמונה. היא מאפשרת לכן להשאיר בתמונה רק את האובייקט בלי מטרים של רקע מאחור.

הצללית נמצאת במרכז, ומסביב קילומטרים של רקע מיותר שלא תורמות לתמונה.
אין שום סיבה שלא לחתוך את כל הרקע הזה, כדי שהצללית שלנו תהיה במרכז.

וכמובן חשוב לשלוט על גודל התמונה הסופי, אין צורך להעלות לבלוג תמונה בגודל של 2,000 פיקסלים. אני אוהבת לעבוד עם תמונות באורך של כ-600 פיקסלים, אבל זה עניין של טעם אישי והתאמה לפורמט הבלוג.
שתי התוכנות שהמלצתי עליהן מאפשרות גם טיפול בסיסי בצבעים, ריטוש בסיסי ועוד כל מיני תוספות נחמדות- הכול כדי שהתמונה תיראה בסופו של דבר כמה שיותר טוב.

חשוב לי להדגיש שגם היום עם כל הידע והניסיון שלי מדי פעם אני נתקעת עם תמונות לא משהו, וכמובן שתמיד קיימת הדילמה מה עדיף, תמונה גרועה או בלי תמונה בכלל? אני מניחה שאין תשובה חד משמעית, השאלה היא עד כמה התמונה גרועה ואם יש אפשרות לשפר אותה מעט בעזרת עריכה ממוחשבת, או שהתמונה כ"כ גרועה והמצב אבוד. יש מצבים שבהם אני מעדיפה לוותר, ויש מצבים שאני אעלה תמונה שאני לא שלמה איתה ב-100%, בעיקר במקרים שאני רוצה להראות את איפור היום שלי ואחרי שהסרתי אותו אני מגלה שהתמונות לא יצאו משהו. מצד שני, יש כמה לוקים שלא זכיתן לראות בגלל שהתמונות פשוט לא היו שמישות.

עד כאן הטיפים שלי, אם פספסתן אתן מוזמנות לקרוא את חלק א' שעוסק בתוכן של הבלוג. אני מקווה מאוד שהצלחתן להפיק משהו מהפוסטים האלה, ואם יש לכן עוד שאלות תשאלו בכיף, ואני אשתדל לענות ככל יכולתי.

טיפים לבלוגריות- חלק א'

חוץ מהכתיבה של הבלוג אני גם אוהבת מאוד לקרוא בלוגים, ופה ושם אני נתקלת בכל מיני טעויות קטנות, וגם בשאלות והתלבטויות. בהשראת בלוגריות מנוסות וגדולות ממני החלטתי גם לכתוב פוסט עם טיפים, בתקווה שזה יעזור קצת. הפוסט הזה יעסוק בתוכן של הבלוג, בפוסט הבא אני אתייחס בהרחבה לצילום.
כשכתבתי את הפוסטים האלה חשבתי בעיקר על בלוגי ביוטי, אבל אני מניחה שלפחות חלק מהעצות יתאימו לבלוגרים בכלל.
חשוב לי להדגיש, הדברים נכתבו מנקודת המבט שלי בתור בלוגרית ובתור קוראת. אין לי כוונה לפגוע באף אחת, לא להשמיץ ולא לרדת על אף אחת. הפוסטים האלה נכתבו באופן כללי ולא מופנה לאף אחת באופן ספציפי. אחרי ההקדמה הארוכה אפשר להתחיל ;)

הדבר המרכזי בו את צריכה להתמקד הוא התוכן שאת רוצה להעביר בבלוג. זה יכול להיות כל דבר, העיקר שזה יהיה נושא שמעניין אותך ורצוי שתהיה לך הבנה מסוימת בתחום הזה. את לא חייבת להיות מאפרת מקצועית או קוסמטיקאית רפואית [אני לא זה ולא זה], אבל אם התחלת להתאפר רק היום בבוקר ואת לא יודעת מה ההבדל בין קונסילר לבין פודרה זה נראה לא רציני. גם כשאת כותבת על נושא שאת מבינה בו, לא מזיק לחפש עוד מידע על הנושא הספציפי של הפוסט. הרחבת אופקים זה תמיד טוב, ובהחלט רואים את הרצינות וההשקעה שלך.

כל בלוגרית נתקלת בשאלה איזה פוסט לכתוב הפעם, מה יעורר הכי הרבה עניין ויגרור הרבה תגובות. באופן אישי עדיין לא הצלחתי לפצח את זה, לכן אני מעדיפה לכתוב על מה שמתחשק לי ומעניין אותי. צריך לייחס חשיבות מסוימת לפידבקים שאנחנו מקבלות מהקוראות שלנו, אבל זה לא צריך להיות העיסוק העיקרי. בסופו של יום זה הבלוג שלנו, ואנחנו צריכות קודם כל להנות מהכתיבה. הרדיפה אחרי הרייטינג יכולה להיות מאוד מתישה ואין לה גבול. בכל פעם שתגיעי ליעד מסוים של כניסות/תגובות/לייקים תרצי להגיע ליעד גבוה יותר.

בכל מקרה, לא משנה על מה תכתבי- אל תעתיקי קומוניקטים [או פוסטים של אחרות]. אפשר להיעזר בהם כדי לשאוב מידע, אפשר לצטט חלק מהמידע הזה אם הוא רלוונטי. אבל ביסוס פוסטים שלמים על קומניקט זה:
א. משעמם פצצות.
ב. נראה רע.
העתק-הדבק עושים כשצריך להגיש למורה חנה עבודה על מחזור החיים של החסה הרומית. כתיבת בלוג אמורה להיות כיף, לא דבר שמקבלים בחזרה עם ציון מסומן בעט אדום. כשאין משהו חשוב להגיד אפשר פשוט לשתוק, הקוראות שלך יעריכו אותך הרבה יותר אם תפרסמי פוסט מושקע אחד בחודש, מאשר חמישה פוסטים מועתקים בשבוע.

אני מניחה שאין צורך להרחיב על אמינות. יש גבול לכמות הפעמים שאפשר לכתוב ביקורות שקריות לפני שהקוראות שלך ישימו לב. אבל עזבי את הקוראות שלך, באמת שווה למכור את היושר שלך בשביל בלוג?!

האם לכתוב על נושא חרוש? תשאלי את עצמך האם מעניין אותך לכתוב על זה והאם יש לך משהו חדש לתרום לעניין. אם ענית "כן" לפחות על אחת מהתשובות האלה אני חושבת שהפוסט ראוי לפרסום, אבל אל תתעקשי לפרסם פוסט בנושא מסוים "רק כי כולן עושות וזה הנושא הכי חם עכשיו".

ודבר אחרון לגבי התוכן- שגיאות כתיב וניסוח. אני יודעת שזו נקודה רגישה מאחר ולא מעט בלוגריות סובלות מלקות למידה כזו או אחרת, ו/או עלו לארץ ממש לפני כמה שנים. וגם אם אין לנו לקות למידה, עדיין קורה פה ושם שטועים בהקלדה או באיות של שם, ולפעמים הניסוח לא יוצא הכי טוב שאפשר. זה בסדר, כולנו בני אדם ומותר לטעות. אבל קחו בחשבון שהטקסט הוא החלק המשמעותי בבלוג שלכן, ואם שמונים עחוז מהבלוווג קטוב אם שגיות קטיב, בלי סימני פיסוק [או.... יותר. מדי,. סימני פיסוק!?!##!~!~~~] זה לא נראה טוב, זה מעצבן וזה פשוט מבריח קוראות. אני משתדלת לקרוא שוב את כל הפוסטים שלי לפני הפרסום כדי לצמצם שגיאות למינימום. אם אתן ממש מתקשות להתגבר על שגיאות כתיב מרובות אני ממליצה לעבוד עם תוכנה שבודקת איות. בגוגל כרום יש אפשרות כזו וכמובן שאפשר להעתיק את הפוסט ל-word. ואם גם זה לא עוזר תנסו לחפש חברה טובה/ קוראת נאמנה שיסכימו לעשות הגהה לפוסטים לפני הפרסום.

יש עוד המון דברים קטנים שקשורים בכתיבה, אבל בחרתי לציין את הדברים העיקריים, הרבה דברים אחרים יבואו תוך כדי כתיבה, בעקבות פידבקים של קוראות וכו'. אני יודעת להעיד על עצמי שלאורך הזמן שהבלוג קיים אני כל הזמן מתפתחת ומשתנה, ואני מניחה שזה יקרה גם לכן.
בימים הקרובים יפורסם הפוסט הבא, שיעסוק בהרחבה בצילום- מה לא לעשות ואיך לעבוד נכון, כולל הדגמות [תבואו, יהיה מגניב]. אתן מוזמנות להירשם לעדכונים במייל כדי לקבל התראה על הפוסט החדש. מקווה שהצלחתן להפיק משהו מהפוסט הזה.

שלא נתייבש

אחרי שמנקים את הפנים חשוב להשתמש במוצר שיחזיר לחות לפנים, ויזין את העור. שנייה לפני שנגיע לקרמים בהם אני משתמשת אני רוצה להפריך שתי אמונות:
1. עור יבש צריך המון קרם לחות מספר פעמים ביום. במקרה הזה מה שלא עובד בכוח בטח שלא יעבוד עם יותר כוח. קרם לחות טוב יעשה את העבודה בשימוש הגיוני, ולעומת זאת העמסה של קרם מכבידה על העור ופוגעת בו.
2. עור שמן לא צריך קרם לחות בכלל, הוא גם ככה מפריש שומן- גם זה ממש לא נכון. דווקא כשמייבשים את העור ולא מחזירים לו לחות הוא מנסה לפצות על כך ומפריש יותר שומן. קרם לחות טוב עוזר לאזן את העור ואת רמת השומניות שלו.

כמו שציינתי בעבר יש לי עור שומני, וכמו שבטח שמתן לב מישהו פתח את שערי הגיהנום ושכח לסגור, לכן אני מעדיפה מוצרים קלילים שיספגו מהר ולא יחזרו להציק ברגע שאני אתחיל להזיע. כרגע אני משתמשת בארבעה מוצרים, וכדי שתזכו להגיע לסופו של הפוסט מתישהו במאה השנים הקרובות אני אתייחס לכל אחד מהמוצרים ממש בכמה מילים.

המוצר: Bio Repair- Cellular Firming Gel
החברה: Holy Land Cosmetics
המחיר: נע בין 120 ל-150 ש"ח ל-50 מ"ל, תלוי איפה קונים
הג'ל עצמו מאוד נעים וקליל, ונספג בעור במהירות. הוא לא מספיק בפני עצמו, אלא משמש כבסיס לקרם לחות.

המוצר: Bio Repair - Day Care

החברה: Holy Land Cosmetics

המחיר: נע בין 110 ל-150 ש"ח ל-50 מ"ל, תלוי איפה קונים

הוא בן הזוג של הג'ל מאותה הסדרה. אני יודעת שזה נשמע מפגר, אבל ניסיתי להשתמש בו לבד והוא מגיב פחות טוב על העור, בשילוב עם הג'ל הוא מדהים. הקרם עצמו קליל, ונספג דיי מהר. הוא אידיאלי לחורף, בקיץ הוא מרגיש לי טיפ-טיפה כבד, לכן אני משתמשת בו רק בערב.

המוצרים האלה של הולילנד ממש לא זולים, כששמעתי את המחיר שלהם הייתי צריכה לשבת ולנשום עמוק. אני לא נוהגת להשקיע כ"כ הרבה כסף במוצרי טיפוח, אבל שני המוצרים האלה פשוט שווים כל שקל. העור שלי היה במצב קטסטרופלי- התפרצות עקשנית של סבוריאה ואקנה ברמה שלא ראיתי מאז גיל 16 [אבל מגיע לי בגלל שהזנחתי את העור]. אחרי שימוש קבוע של חודש העור נראה טוב יותר ובקושי סבלתי מהסבוריאה.
האם אקנה שוב? כרגע לא בגלל שאני מעדיפה לרענן את שגרת הטיפוח שלי. העור שלי [ובעיקר הסבוריאה] מתרגלים והאפקט של הקרמים פוחת. בכל מקרה יהיה לי קשה מאוד להיפרד מהזוג הזה.
[אין לי את אריזות הקרטון המקוריות של שני המוצרים, לכן אין לי את רשימת המרכיבים ולא הצלחתי למצוא אותה ברשת]

המוצר: Sebium Mat, קרם לחות לעור מעורב ושמן
החברה: Bioderma
המחיר: 139.99 ל- 40 מ"ל
גילוי נאות: המוצר התקבל לסקירה ע"י החברה
הקרם הזה מיועד ספציפית לעור שמן, ובעיקר לשימוש במהלך היום. הוא קרם קליל מאוד, לפני שאני מסיימת למרוח את כל הפנים רובו כבר נספג. בימים שהעור שלי טיפה יותר יבש הוא לא מספיק ואני חוזרת לביו-ריפייר. לקיץ הוא אידיאלי, בחורף הוא כנראה לא יספיק לי.
הקרם מתיימר למנוע את ההברקה של העור במהלך היום, בפועל יש לו אפקט מוגבל מאוד.
האם אקנה בעצמי? לא כרגע. עד שאני אסיים את הקרם הנוכחי כבר יתחיל החורף ואני לא חושבת שהוא יהיה מספיק טוב, אבל אני אשקול את זה בקיץ הבא.
[את רשימת המרכיבים ניתן למצוא באתר החברה]

המוצר: מסיכת יופי ולחות
החברה: ג'ייד
המחיר: 149.90 ל-75 מ"ל
גילוי נאות: המוצר התקבל לסקירה ע"י החברה
מדובר במסיכת לחות שמתאימה לכל סוגי העור. היא במרקם ג'ל שמכיל גרגרים קטנים עם ריכוז של חומרי הזנה [הגרגרים רכים ותוך כדי המריחה מתפוררים ונספגים בעור]. גם היא קלילה מאוד ונספגת דיי מהר. אפשר להשתמש בה פעם-פעמיים בשבוע או על בסיס יומיומי במקום קרם לחות. אני לא יודעת להגיד עד כמה המסיכה הזו מזינה בהשוואה לאחרות, אבל היא משאירה את העור נעים מאוד.
יש לה ריח דיי חזק שמזכיר וורדים, יש פעמים שהוא בא לי טוב ויש פעמים שהוא בא לי רע.
האם אקנה בעצמי? אני לא יודעת. אני לא כ"כ מקפידה להשתמש בה על בסיס קבוע אלא רק כשאני נזכרת בקיומה.

[לחצי על התמונה להגדלה]

לסיכום: יש לי כרגע ארבעה מוצרים שונים שמיועדים להזין את העור, אף אחד מהם לא זול. לדעתי כולם טובים ואני אוהבת את השימוש בהם, אבל אם לא הייתי מקבלת את שני האחרונים לא הייתי קונה עוד בעצמי.
באופן אישי אני מעדיפה להתמקד במוצר אחד או שניים, ולא להתפרש על כ"כ הרבה, בעיקר בגילי כשאני עדיין לא צריכה חמישה סוגים של קרמים לכל אזור בפנים. יש קרמים במאות ואלפי שקלים שמבטיחים ניסים ונפלאות כשבפועל ההשפעה של הקרמים מוגבלת, וחשוב לשמור על פרופורציות. תמצאו את הקרם שמתאים לכן ותקפידו להשתמש בו על בסיס יומיומי, וכמובן להחליף אותו מדי פעם כדי להתאים לשינויים השונים.

[אני גאה בעצמי שהצלחתי לעמוד באתגר ולסקור ארבעה מוצרים שונים בלי לחפור תעלה לצד השני של העולם תוך כדי]

איפור היום- בת הים הקטנה [ואחותה הגדולה]

אחרי הרבה זמן של איפור מחופף ומהיר, השבוע מצאתי את הזמן, הסבלנות והמוזה להשקיע קצת יותר באיפור העיניים שלי. והכי טוב שגם היה לי קצת זמן לצלם...
לגבי התמונות עצמן- קניתי מצלמה חדשה ואני עדיין לומדת לעבוד איתה ולומדת איך היא מעבירה את הצבעים, לכן התמונות יצאו קצת פחות טוב הפעם, אבל אני עובדת על זה.

האיפור הראשון נעשה עם פלטת ה-Original של Sleek. הזמנתי אותה החודש והיא מדהימה, אני מבטיחה לסקור אותה בהרחבה בהמשך [בנתיים אתן יכולות לקרוא עליה כאן למשל].
רציתי לעשות איפור שיהיה יומיומי, אבל גם צבעוני וקצת שונה. החלטתי לשלב בין וורוד לטורקיז, וזה יצא מעולה לדעתי. כשהעליתי תמונה לפייסבוק קיבלתי תגובה ממישהי שהאיפור הזה הזכיר לה את בת הים הקטנה, והאמת שאהבתי את ההקשר הזה, אז החלטתי להישאר איתו.
אז קבלו את איפור בת הים הקטנה:

בתור בסיס השתמשתי בפריימר של עפרה, הצלליות הן מהפלטה של סליק. באייליינר השתמשתי בג'ל-ליינר השחור של מייבלין, ולתיחום תחתון בחרתי בליינר החום מאותה הסדרה. המסקרה היא הלאש בלאסט של קאבר-גירל.

את האיפור השני יצרתי יומיים אחרי. לא היה לי כוח להשקיע באיפור והחלטתי לבחור בגוונים חומים וסולידיים. תוך כדי התהליך החלטתי לנסות ולראות מה יקרה אם אני אשלב גם צללית ירוקה כהה. יצא יותר דרמטי וחורפי ממה שתכננתי, אבל אני אוהבת את התוצאה.

הפעם עבדתי עם צלליות מפלטת ה-88 הרגילה של קוסטל סנטס. אני כרגע באמצע תהליך מטומטם של דיפוט הפלטה [גם על זה עוד יהיה פוסט.. אל תדאגו] ככה שאני לא יודעת להגיד בדיוק עם איזה צלליות עבדתי. בגדול יש צללית בז' בהירה בחלק הפנימי, אחרי גוון חום-אפרפר ולסיום הצללית הירוקה. באזור הקפל עברתי שוב עם הצללית החומה כדי לעדן קצת את הירוק.
כמובן עבדתי על בסיס הפריימר של עפרה, המסקרה היא עדיין הלאש-בלאסט של קאבר גירל. אי אפשר לראות את זה, אבל בתור תיחום תחתון עבדתי עם עיפרון מכני של קרליין, מס' 211, טורקיז עז ומטריף.

מה דעתכן? התחברתן לאחד מהמראות האלה?